# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/69/25/

לא תשא את שם ה' אלקיך וכו' זה בחינת היראה המבאר בהתורה הנ"ל. כי עקר המשכת הדעת הוא כדי לזכות ליראה, (כמו שמבאר שם, עין שם).

וזה בחינת לא תשא את שם ה' אלקיך - כי עקר היראה משם ה' - "ליראה את השם הנכבד והנורא הזה" וכו' (דברים כח, נח). וכתיב (שם פסוק י): "וראו וכו' כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". וכתיב (תהלים קב, טז): "וייראו גוים את שם ה' וכו', וכל מלכי הארץ את כבודך". וכתיב (מלאכי ב, ה): "מפני שמי נחת הוא". ועל־כן נתנה התורה באלה ובשבועה (תנחומא נצבים ג), כדי שיהיה נמשך יראתו לבלתי נחטא. ועל־כן נזדעזע העולם בשעה שאמר לא תשא את שם ה' (שבועות לט.), כי שם עקר היראה כנ"ל. וזה בחינת (קהלת ט, ב): "הנשבע כאשר שבועה ירא", כי שם עקר היראה. וזהו בחינת (דברי־הימים־א טז, טז): "ושבועתו ליצחק", בחינת 'פחד יצחק'. ועל־כן לא תשא וכו' היא בחינת יראה, שהוא תקון הדעת הנ"ל, שעקר שלמותו ותקונו כשזוכין ליראה, בחינת "יראת ה' ראשית דעת". וכמבאר שם בהתורה הנ"ל, מענין היראה בכמה בחינות, עין שם.