# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/69/26/

זכור את יום השבת לקדשו, ו כבד את אביך ואת אמך (שמות כ, ח־יב) הם בחינת שני ההארות הנ"ל, שהם בחינת הארת דרי מעלה והארת דרי מטה, וכל אחד ואחד כלול משניהם, (כמבאר שם, עין שם). כי זכור את יום השבת - זה בחינת השגת החכם בעצמו, שהוא השגת דרי מעלה, שהוא בחינת 'מה', בחינת 'איה', בחינת 'מה חמית' וכו' (עין זהר תרומה קכז.), שהוא בחינת (תהלים לא, כ): "מה רב טובך" וכו', בחינת השגת המקיפים, שהם בחינת שפע הכתר שעשוע עולם־הבא וכו', כמבאר שם, שכל זה הוא בחינת שבת, שהוא בחינת עולם־הבא - שאז זוכין לתכלית הידיעה שלא נדע, שהוא בחינת מקיפים (כמובא בסימן פג בלקוטי תנינא). כי שבת הוא יום מנוחה וקדשה תפארת גדלה ועטרת ישועה (מנחה לשבת), בחינת כתר, בחינת 'איה' שאומרים בשבת בקדשת כתר, כי שבת בחינת מנוחה ובטול, שהוא בחינת 'מה', בחינת עולם־הבא. ואז הוא תכלית שלמות הדעת, בחינת השגת דרי מעלה, שהוא השגת החכם הנ"ל.

והשגת דרי מטה, בחינת "מלא כל הארץ כבודו" כלול בה. כי ששת ימי המעשה כלולין בשבת, כי כל ששת ימי המעשה, כל חיותם וקיומם הוא משבת, כידוע וכמבאר בזהר הקדוש (יתרו פח.): 'דמינה מתברכין כל שיתא יומין'. וששת ימי המעשה הם בבחינת דרי מטה, בחינת עולם הזה כנגד שבת, שהוא בחינת עולם־הבא. כי בששת ימי המעשה ברא השם־יתברך כל הבריאה בעשרה מאמרות בשביל כבודו יתברך (אבות ה, א), כי כל מה שברא הקדוש־ברוך־הוא לא בראו אלא לכבודו וכו' (שם ו, יא), שזהו בחינת "מלא כל הארץ כבודו", בבחינת השגת דרי מטה, כי בשביל זה היתה כל הבריאה בששת ימי המעשה, כדי שידעו ויכירו אותו יתברך וימלא כל הארץ את כבודו יתברך. אבל בשבת שבת ונח אפלו במאמר, ולא ברא בו דבר, רק כל הבריאה של כל ששת ימי המעשה, כלם חיים וקימים רק משבת, כידוע (עין אור החיים בראשית ב, ג). כי שבת בחינת בטול, בחינת 'מה', בחינת השגת דרי מעלה, כי התחתון נכלל בעליון. ועל־ידי מצות שביתת שבת נתגלה שכל הבריאה של כל ששת ימי המעשה - הכל נמשך ממנו יתברך, שהוא למעלה מהכל, הינו שכל כבודו יתברך שמתגלה בכל הבריאה שנברא בששת ימי המעשה, שזהו בחינת "מלא כל הארץ כבודו", הכל נמשך ונתקים רק על־ידי שבת, שהוא בחינת 'מה', בחינת 'איה מקום כבודו'.

כי באמת שתי השגות אחד, כי השם־יתברך סתום וגליא (זהר אחרי עג.). ובחינת "מלא כל הארץ כבודו" מקבל מבחינת 'איה' ונכלל בו כי הכל אחד. וכל זה נתגלה על־ידי שבת שמעיד כי "ה' אחד ושמו אחד". ושהוא יתברך, שהוא מרומם ונעלה מכל הרוחניות, ברא כל העולמות וכל הגשמיות למען כבודו יתברך. נמצא, ששבת הוא בחינת השגת דרי מעלה ובו כלול השגת דרי מטה: