# לא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/69/31/

לא תענה כנגד זכור את יום השבת. כי כל המחלל את השבת כאלו מעיד עדות שקר בבורא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא שם). כי שבת מעיד על חדוש העולם, שהשם־יתברך ברא כל העולם בששת ימי המעשה ושבת בשבת, כי עקר העדות צריכין בדבר שנעלם מן העין, שאי אפשר לעמד על אמתתו כי אם על־ידי העדים, על־כן צריכין שני עדים דיקא ותרי כמאה (שבועות מב.), כי עקר אחיזת השקר הוא מבחינת אחר הבריאה, כי השקר בחינת עבודה־זרה - כפירות, זה נמשך מחמת שחדוש העולם, אי אפשר להשיג ולהבין בשום שכל ודעת כי אם באמונה לבד [כמבאר במקום אחר (סימן ח תנינא)]. כי אי אפשר להבין איך כל הגשמיות והישות ופעלות משנות נמשכו מאחד הפשוט שהוא מרומם מכל הרוחניות, ואין בו שום שנוי, אבל אנו בני ישראל על־ידי התורה שקבלנו מפי משה אנו זוכין לאמונה - להאמין בהאמת שהשם־יתברך שהוא מרומם על כל, ברא את כל הבריאה וכל מיני גשמיות, כדי לגלות כבוד גדלו על־ידי־זה דיקא, כי מלא כל הארץ כבודו, הינו כי בחינת מלא וכו', שהוא חיותו יתברך המלבש בזה העולם הגשמי קשור ומחבר בתכלית האחדות עמו יתברך, שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה, דלית מחשבה תפיסא ביה כלל, בחינת מה חמית מה פשפשת וכו'. וזהו עקר האמונה להאמין בהאמת שבחינת 'מלא' ובחינת 'מה' - שניהם אחד, כי ה' הוא האלקים. אבל השקרן, שהוא בחינת עבודה־זרה - כפירות, הוא בחינת (משלי טז, כח): "נרגן מפריד אלוף" - שאינו מאמין ומקשר בחינת 'מלא' בבחינת 'מה'.