# לב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/69/32/

ועל־כן שני עדים - נאמנים בכל דבר, כי בכל מקום שיש שני עדים שמעידין דבר אחד ועדותן מכונת, זה בחינת שנכללו שני הבחינות הנ"ל יחד, דהינו בחינת 'מה' ובחינת 'מלא' וכו'. [וכמבאר מעין זה במקום אחר, בהלכות עדות (הלכה ב'), על־פי התורה 'אמר רבי עקיבא: כשתגיע לאבני שיש' וכו']. כי אין שני בני אדם שוין רק אחד גבה מחברו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין פ"ג מ"ו) לענין העדים עצמן - מכניסין את הגדול שבהם תחלה. כי בודאי יש בהן קטן וגדול, ובכל מקום שיש קטן וגדול הם בבחינת דרי מעלה ודרי מטה, כי הגדול לגבי קטן ממנו הוא בבחינת דרי מעלה, כי נפשו ודעתו גבה מחברו וחברו הקטן הוא בבחינת דרי מטה, כי גדול וקטן הם בחינת מאור הגדול ומאור הקטן, שהם חמה ולבנה, שהם בחינת משה ויהושע, כי פני משה כפני חמה וכו', ומשה ויהושע הם בחינת רב ותלמיד, בחינת דרי מעלה ודרי מטה (כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל) וכששניהם מעידין דבר אחד - זה בחינת שנכלל בחינת הדעת של דרי מטה ודרי מעלה ביחד, בחינת כלליות ואחדות, בחינת 'מלא' וכו' בבחינת 'מה', שזה עקר האמת והאמונה כנ"ל, ועל־כן הם נאמנים בכל דבר.

ועל־כן התורה נקראת 'עדות' וכלולה בשני לוחות, כמו שכתוב (שמות לב, טו): "ושני לחת העדת" וכו'. כי אין עדות פחות משנים (סוטה ב:), כנגד שני הבחינות 'מה' ו'מלא' שצריכין לכללן יחד, שהוא עקר העדות של התורה, שמעידה שהשם־יתברך מרומם על כל וברא הכל בששת ימי המעשה, כמו שכתוב (בראשית א, א): "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". וכל זה נתגלה על־ידי שבת - שמעיד על אחדותו שברא הכל בששת ימי המעשה, כדי לגלות כבודו, ושבת ונח בשבת, שאז הוא בחינת בטול ושביתה לגמרי, בחינת 'מה' וכו' כנ"ל. ועל־כן דבור לא תענה כנגד זכור את יום השבת.