# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/69/4/

וכל התקונים האלה צריך הצדיק להמשיך בדרכים נפלאים ונוראים מאד מאד, כמובן שם. וצריך לזהר מאד בדבריו לעשות סיג לדבריו כדי שלא יכנסו, חס ושלום בקשיות ותרוצים שהם למעלה מהזמן, שאין הזמן מספיק לבאר הקשיות והתרוצים שיש שם. על־כן עקר גמר התקון כשזוכין להארת הרצון. וכמובן בדבריו ז"ל במקום אחר (שיחות הר"ן סימן נא): שאי אפשר לעבד את השם־יתברך כי אם על־ידי הרצון, עין שם, מכל שכן הרחוקים ביותר, שכבר עשו מה שעשו, ובודאי עדין מי יודע מה שיעבר עליהם עוד כל ימי חייהם בילדותם ובזקנותם. ומי יודע אם יהיה להם כח להתחזק ולשאר על עמדם תמיד בכל מה שיעבר עליהם, על־כן עקר תקונם על־ידי הארת הרצון, כי הרצון עולה על הכל ומבטל ומבער כל הקשיות והעקמימות שבלב וכל הבלבולים וכו', כי מאחר שהאיר עליו האמת, שיודע מרחוק, שעקר התכלית לצאת מגריעות פחיתותו ולהתקרב להשם־יתברך והוא רוצה ומשתוקק לזה ברצון חזק ומפלג אפלו בעצם רחוקו, על־כן בודאי יש לו תקוה להתקרב להשם־יתברך תמיד, יהיה איך שיהיה, כי הרצון חפשי תמיד, כי שם עקר החרות, כי נמשך מבחינה גבה מאד כנ"ל. וזה בחינת (שיר השירים ח, ד): "מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ" [כמבאר בדברינו במקום אחר (בהלכות ערב הלכה ג'), עין שם].

וזה בחינת מצה שהוא בחינת מן, בחינת אפיקומן - 'אפיקו מן' (עין פסחים קיט:), בחינת עגה שהוציאו ואפיקו ממצרים טעמו בהם טעם מן, בחינת "כי לא ידעו מה הוא", בחינת הארת הרצון כנ"ל, כי תמיד צריכין יגיעה גדולה לקדש את האכילה על־ידי הארת בן ותלמיד, על־ידי כלליות העולמות וכו'. ואז דיקא זוכין להארת הרצון בשעת האכילה, שזה עקר גמר התקון, אבל עכשיו בפסח בשעת יציאת מצרים - בודאי אין בידינו להמשיך התקונים האלה על ידינו, על־ידי בחינת אתערותא דלתתא, על־כן היה קשה מאד לצאת ממצרים, אבל השם־יתברך חמל עלינו והאיר עלינו מלמעלה הארה נפלאה שלא כסדר וכו', דהינו שממשיך עלינו הארת הרצון מלמעלה אף־על־פי שלא זכינו לזה עדין.