# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/69/5/

על־כן צריכין לאכל מצה ולזהר מאד מחמץ אפלו במשהו, כי אנו צריכין לזהר שתכף כשנתן מים בעסה, דהינו מימי הדעת שנמשכין עתה ממקום גבה מאד - צריכין תכף שלא להחמיץ, חס ושלום, שלא לשהות בין נתינת מים על הקמח ובין אפיה על האש, כי צריכין למהר בחפזון גדול לאפותה באש קדם שתחמיץ - שלא לתן יניקה להקלפות היונקים מחמוץ המח, דהינו ממי שאינו נזהר, ונכנס, חס ושלום, לקשיות שהם גבוהים משכלו, שהם אצלו בבחינת למעלה מהזמן, שמשם כל הכפירות, שהם עקר היצר הרע והקלפות. וצריכין שמירה גדולה מהם, אבל עכשיו אין בידינו לשמר מהם בעצמנו, מחמת שעדין לא קבלנו התורה רק השם־יתברך בעצמו שומר אותנו מהם, כי (שמות יב, מב): "ליל שמורים הוא לה'". ובחמלתו צוה עלינו לשמר את המצות שאנו צריכין עתה לאכל מצה שהוא בחינת מן, בחינת מאכל עליון, דהינו שהמאכל בעצמו בא מלמעלה בקדשה כזאת - שאין החיצונים יכולים להכניס קשיות הנ"ל בלב על־ידי־זה המאכל הקדוש, דהינו מצה, כשזוכין לשמרה היטב מחשש חמוץ, חס ושלום, רק, אדרבא! על־ידי־זה המאכל הקדוש, שהוא מצה, זוכין להארת הרצון המפלג הנ"ל. כי הארת הרצון הזה היא ההפך מהקשיות הנ"ל והוא תקונם, [כמובן בהתורה הזאת למעין שם היטב]. ומחמת שעתה אין בנו כח בעצמנו לתקן מחצות המחין לשמר עצמנו מקשיות הנ"ל, שמשם כל הגליות שבאים מפגם אמונה שנמשך משם, על־כן חמל עלינו השם־יתברך וצוה לנו לאכל מצה וכנ"ל. ועקר התקון הוא בבחינת "לחם עני" - שלא לכנס בקשיות שלמעלה מדעתנו, רק נחזר לאחור להתבונן בחסדי ה' שעשה עמנו שהוציאנו ממצרים וכו' כנ"ל.