# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/69/7/

וזה שמשיבין להחכם ששואל מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם - ואף אתה אמר לו כהלכות הפסח 'אין מפטירין' וכו'. ולכאורה התשובה פליאה נשגבה מאד, מה זו תשובה על שאלתו מה העדת וכו', מה שמשיבין 'אין מפטירין' וכו'? וגם מהו הלשון "כהלכות הפסח"?! אך עקר התשובה שמשיבין לו, שאסור לו לחקר ולשאל במה שאין לו רשות, הינו אם ירצה לשאל שיבינו לו כל דברי התורה עד תכליתו - זה אסור לו באסור חמור מאד, כי מאד עמקו מחשבותיו יתברך, וכתיב (איוב יא, ח): "גבהי שמים מה תפעל" וכו'. וכתיב (תהלים קיט, צו): "לכל תכלה ראיתי קץ" וכו'. ולא נתן רשות לשאל כי אם במה שיש לנו רשות, כמו שכתוב (דברים ד, לב): "כי שאל נא לימים ראשנים ולמקצה השמים ועד קצה השמים". ודרשו רבותינו ז"ל (חגיגה יא:): 'למקצה השמים אתה שואל וכו', ואי אתה שואל מה למעלה' וכו', הינו שאין לנו רשות, כי אם לשאל ולחקר בעצם נפלאות הנסים והאותות הנוראות שעשה השם־יתברך עמנו בהוציאנו ממצרים ובקריעת־ים־סוף וכו', ומאז ועד הנה, ובזה אנו רואים אמתתו וגדלו ותקפו ועצם חסדו עלינו, ושהוא משגיח בהשגחה פרטיות בכל עת ורוצה בעבודתנו, וראוי לנו לעבדו ולקבל על מלכותו בלב שלם - לקים כל תורת משה בכתב ובעל פה, שכל זה הוא בחינת "כי שאל נא לימים ראשנים הנהיה כדבר הגדול הזה" וכו', אבל חוץ מזה אסור לחקר עוד כלל, כי בודאי אי אפשר להבין דרכיו יתברך וטעמי מצותיו.

ועל־כן בפסח מצוה שישאל הבן 'מה נשתנה', כדי שישיבו לו: 'עבדים היינו' וכו' וכל ספור יציאת מצרים. אבל בודאי אין זה תרוץ מספיק לבאר ולתרץ בשלמות כל הקשיות של 'מה נשתנה', כי לפי מעוט שכלנו עדין קשה על כל דקדוקי המצות ופרטיהם שעושין בליל פסח לבד, מכל שכן בשאר ימות השנה מה שיכות להם לענין יציאת מצרים, ולמה אנו מחיבים דוקא לטבל שתי פעמים זכר ליציאת מצרים? וכן למה חמץ אסור במשהו? ואם בשביל לזכר החפזון שלא הספיק בצקם וכו', היה די במצות אכילת מצה לזכר החפזון, כמו מצות סכה, שהוא זכר להקף ענני כבוד, אבל לא נאסר הבית לגמרי בשביל זה, ובדרך עראי מתר לכנס בו, ולמה החמץ אסור לגמרי במשהו בבל יראה ובל ימצא, וכן בשאר פרטי המצות בודאי אין אנו מבינין טעמיהם. ומה ענין יציאת מצרים למצות ציצית וכן בשארי המצות, רק באמת יש שיכות גדול ענין יציאת מצרים לכל התורה כלה ולכל המצות ופרטיהם, אבל אנו אין מבינים כל זה בפרטיות, רק אנו מבינין שאנו חיבים לקים מצותיו, מאחר שראינו עין בעין אלקותו יתברך וממשלתו וגדלו וטובו על־ידי האותות וכו' של יציאת מצרים וקריעת־ים־סוף ומתן תורה וכו'.