# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/624/61/1/

כי חל המועד הוא בחינת לשון תרגום, שהוא בחינת נגה (ספר הלקוטים, ויצא, לא), שהוא ממצע בין לשון־הקדש ובין שאר הלשונות של שבעים אמין, כי יום־טוב הוא בחינת שלמות לשון־הקדש (כמו שכתב רבנו ז"ל בסימן ל') שיום־טוב הוא בחינת העלאת מלכות דקדשה מבין הקלפות, ומכניעין מלכות הרשעה של הארבע מלכיות, שזה בחינת שלמות לשון־הקדש, שהוא בחינת מלכות פה, שעל ידה מכניעין מלכות הרשעה של השבעין אמות. ועל־כן הימים טובים נקראים 'אות', כי הם בחינת שמירת הברית, שנעשה על־ידי שלמות לשון־הקדש, כמו שכתב רבנו במאמר 'תפלה לחבקוק' (סימן יט). וזה שאנו אומרים ביום־טוב: 'אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון', כמו שכתבנו לעיל בהלכות נשיאת כפים (סימן א). וחל המועד בא אחר היום־טוב להשלים את הלשון־הקדש, כי עקר שלמות לשון־הקדש על־ידי לשון תרגום. וזהו חל המועד - שהוא מערב מחל וממועד, כי בחל הוא שליטת הסטרא־אחרא, בחינת שבעים אמין, ומועד היא בחינת שלמות לשון־הקדש כנ"ל, וחל המועד הוא ממצע ביניהם, בחינת תרגום כנ"ל. ועל־כן קצת מלאכות אסורים וקצת מלאכות מתרים, כי הוא מערב מחל ויום־טוב, כנ"ל.