# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/624/61/2/

ועל־כן נמסר הדבר לחכמים, שהם יבחרו איזה מלאכות אסורים ואיזהו מתרים, כדאיתא בפוסקים (בית יוסף סימן תקל), זה בחינת תורה־שבעל־פה, שהוא בחינת לשון תרגום, בחינת "עץ הדעת טוב ורע", בחינת ששה סדרי משנה, שהם בחינת כשר ופסול, אסור ומתר וכו' כדאיתא בזהר־הקדוש (תקוני־זהר תקון סז, צח:). ועל־כן חל המועד שהוא בחינת תרגום כנ"ל נמסר לחכמים, כי הוא בחינת תורה־שבעל־פה, כנ"ל. והכלל, שכל מלאכות המכרחים מאד, דהינו כדי חיונו או דבר האבד או צרך כבוד יום־טוב מתרים, ושארי מלאכות כלם אסורים בחל המועד. כי חל המועד, שהוא בחינת תרגום, בחינת נגה, שם עקר המלחמה והנסיון והצרוף של כל אחד ואחד מישראל, ומי שאוחז עדין בבחינה זו הוא צריך למעט ולאסר על עצמו כל המלאכות כלם, ולבלי לעסק רק בדבר המכרח לו מאד כדי חיונו וכו' כנ"ל. כי זה הוא מכרח לעשות כדי שיוכל לחיות ולהתפרנס עצמו, ועל זה מרמז מה שאסרו חכמינו ז"ל כל המלאכות בחל המועד ולא התירו רק המכרח כנ"ל. אבל יום־טוב שהוא בחינת שלמות לשון־הקדש ובטול הרע לגמרי, שזה בחינת מי שזכה כבר לנצח המלחמה וזכה לשמירת הברית, על־כן אסורים בו כל המלאכות, כי כשנכנע הרע לגמרי אזי נתבטלין כל הל"ט מלאכות שהם באים מזהמת הנחש שהוא הרע. ועקר תלוי בשמירת הברית שהוא בחינת ט"ל אורות (סימן יא), הפך הל"ט מלאכות שהם באים וכו', ועל־כן באמת מי שאוחז בבחינה זו של יום־טוב, דהינו שזכה לשלמות לשון־הקדש ולשמירת הברית - אין צריך לעסק בשום מלאכה ומשא ומתן כלל, ועליו נאמר (ישעיה סא, ה): "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו' (ברכות לה:).

וזה שמובא בזהר־הקדוש (צו כט:), שיום־טוב הוא בחינת התלמיד־חכם, וחל־המועד הוא בחינת התלמידים והמקרבים אליהם, כי התלמיד־חכם הוא בחינת יום־טוב, כי כבר זכה לנצח המלחמה וזכה לשמירת הברית ושלמות לשון־הקדש, שזה בחינת יום־טוב, אבל האנשים שלהם הם בחינת חל־המועד, שהוא בחינת תרגום, בחינת נגה, כי הם עדין אחוזי חרב ללחם מלחמתם, כנ"ל.

ועל־כן חל המועד הוא בין יום־טוב ליום־טוב, ויש קדשה לפניהם ואחריהם, זה בחינת מה שכתוב (קדשת לוי שמות) בשם הבעל־שם־טוב ז"ל על פסוק (תהלים מח, טו): "והוא ינהגנו על מות". על־פי משל, כמו שלומדין התינוק לילך שתחלה מוליכין אותו ואחר־כך מניחין אותו לילך מעצמו וכו', כן בתחלה מעלין את אדם למעלה ממדרגתו ומסיעין אותו מאד בעבודת ה' ואחר־כך מנסין אותו שילך בעצמו, עין שם.