# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/624/61/3/

וזהו בחינת יום־טוב וחל המועד. כי בתחלה מעלין אותו לבחינת קדשה גדולה, בחינת יום־טוב, ובאמת הוא למעלה ממדרגתו כנ"ל ואחר־כך משליכין אותו ומנסין אותו כנ"ל. וזה בחינת חל המועד, שהוא בחינת נגה, ששם עקר המלחמה כנ"ל, ואחר־כך זוכה לנצח המלחמה ולעמד בנסיון. וזה בחינת יום־טוב שבא אחר חל המועד, שזכה לקדשת יום־טוב על־ידי נצחון המלחמה, ועל־כן גם חל המועד נקרא 'אות' ואסור להניח תפלין בהם (זהר חדש שיר השירים עט:), כי הם גם־כן בחינת שמירת הברית, כי עקר שמירת הברית תלוי בלשון תרגום, שזה בחינת חל המועד, כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ג, יא): המבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו, כי זה תלוי בזה, כי מאחר שהוא מבזה את המועדות שהם בחינת שמירת הברית, שלמות לשון־הקדש, בודאי הוא מפר ברית. וזה שפרשו ז"ל: המבזה את המועדות - דהינו חל המועד, כי עקר שמירת ושלמות לשון־הקדש תלוי בחל המועד, כנ"ל. וזהו והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה - כי על־ידי שמירת הברית זוכין לשבעים פנים של תורה, שהם בחינת שבעים נפש של בית יעקב (כמו שכתב רבנו במאמר "בקרב עלי מרעים" סימן לו), אבל פגם הברית הוא על־ידי בחינת שבעים אנפין חשוכין, ועל־כן על־ידי פגם הברית הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, בחינת אנפין חשוכין הנ"ל. וזהו שדקדקו וקראו חלול המועדות לשון 'המבזה', הינו בחינת פגם הברית שמשם באים כל החרפות והבזיונות, כי עקר הכבוד תלוי בשמירת הברית, (כמו שכתב אדמו"ר, נרו יאיר (סימן יט) עין שם):