# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/624/63/3/

ועל־כן נצטוינו ביותר לתן צדקה ביום־טוב, כמו שכתוב (דברים טז, יא): "ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך וכו', והגר והיתום והאלמנה" וכו'. וכן מחיבים להביא קרבנות הרבה ביום־טוב, כמו שכתוב (שמות כג, טו): "ולא יראו פני ריקם" (דברים טז, יז): "איש כמתנת ידו", שזהו בחינת צדקה, וכן מבאר בזהר (בראשית י:) גדל הענש, רחמנא לצלן, 'מאן דחדי, ולא חדי למסכנא ביום־טוב' (מי ששמח ולא משמח את העני בחג), וכן עקר קדשת יום־טוב שהוא התגלות הרצון הוא על־ידי צדקה, כנ"ל במאמר הנ"ל.