# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/624/63/4/

נמצא, שעקר קדשת יום־טוב הוא התגלות הרצון, שנתגלה ביום־טוב, שהכל מתנהג רק כרצונו יתברך לבד על־ידי האותות והמופתים נוראים שעשה עמנו השם־יתברך בכל יום־טוב ויום־טוב, כמבאר במאמר הנ"ל, ועל־ידי־זה נתבטלין כל המלאכות ביום־טוב. וזה בחינת חל המועד, כי מבאר במאמר הנ"ל, שעל־ידי צדקה מכניעין מצח הנחש שרש חכמת הטבע, ועל־ידי־זה נתגלה הרצון על־ידי יום־טוב, אבל אף־על־פי־כן אם עדין התגלות הרצון אינו חזק וכו', אזי יכול לחזר ולהתעורר בחינת חכמת הטבע וכו'. ועל זה מועיל גם־כן צדקה שעל־ידי צדקה נתחזק התגלות הרצון וכו' וכו'.

ולכאורה הדבר תמוה, מאחר שיש כח להצדקה להכניע לגמרי חכמת הטבע ולחזק הרצון לגמרי, כי גם בסוף לענין חזוק הרצון התקון הוא רק על־ידי צדקה, אם כן מדוע לא נתתקן הכל בפעם אחד לבד, דהינו על־ידי צדקה ראוי לזכות תכף להכניע חכמת הטבע ולחזק הרצון תכף, מאחר שכל התקון בתחלה ובסוף הכל על־ידי הצדקה, ולמה נחלק התקון לשנים, שבתחלה מכניעין חכמת הטבע ונתגלה הרצון, אבל יוכל להיות שעדין הרצון אינו חזק וכו', וצריכין לחזר ולתן צדקה וכו' כנ"ל, ומדוע לא נעשה הכל בפעם אחת? אך זה בחינת חל המועד שבתחלה הוא יום־טוב ואחר־כך הוא יום־טוב ובינתים הוא חל המועד, וכל זה הוא טובה גדולה מהשם־יתברך שחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח (שמואל־ב' יד, יד), על־כן נתחלק התקון לשנים כנ"ל, כי יש נשמות נפולות שנתפסו גם־כן בטעותים אלו של חכמי הטבע, שהם חיות רעות שדורסים וטורפים רבים מבני עמנו (כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם), ועל־ידי שנתגלה הרצון על־ידי הצדקה, על־ידי־זה מתקנים ומעלים גם אותם שנבוכו ונתעו באלו הטעותים, כמבאר שם בסוף על מאמר רבותינו ז"ל 'הוה ציפרי מליחי בהדן וכו', ופרחי להו' וכו', עין שם. ובשביל תקון אלו הנשמות הנפולות הנ"ל צריכין בהכרח שיתחלק התקון לשנים כנ"ל, שאחר שזוכין להכניע חכמת הטבע על־ידי הצדקה וכו', שעל־ידי־זה נשמע קול הקריאה של יום־טוב שמגלה הרצון וכו', אף־על־פי־כן עדין יכולים להטיל ספק וכו' אם אין הרצון חזק עדין וכו', ואז צריכין לחזר ולעסק בתקון זה לתן צדקה וכו' לחזק התגלות הרצון כנ"ל, ואז דיקא בין תקון לתקון אז עוסקים לתקן ולהעלות אלו הנשמות הנפולות, כי קדם הכל, קדם שמתחיל התקון של הכנעת מצח הנחש שרש חכמת הטבע וכו' - בודאי אי אפשר לעסק בתקונם, כי הם נפלו ונבוכו מאד ובודאי אי אפשר להוריד עצמו עליהם להעלותם כל זמן שלא התחיל להכניע מצח הנחש הנ"ל. אבל אחר שהכניע מצח הנחש ונכנע ונשפל חכמת הטבע, אז אפשר להוריד עצמו אליהם להעלותם ולתקנם. ועל־כן חשב השם־יתברך מחשבות וסבב סבות ברחמיו, שיהיה להם עוד איזה כח לחזר ולהתעורר ולהטיל ספק כנ"ל, אף־על־פי שכבר נכנעו כל זמן שלא נתחזק התגלות הרצון כנ"ל, כדי שעל־ידי־זה שחוזרין ועוסקין בתקון זה של התגלות הרצון, על ידי זה יעלו ויגביהו כל הנשמות הנפולות שנבוכו בזה, כי עכשיו דיקא יכולים לתקנם ולהעלותם מאחר שכבר הכניעו והשפילו חכמת הטבע, כנ"ל.