# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/624/63/5/

וזה מרמז קצת בסוף המאמר הנ"ל, מה שמבאר שם על סוף המימרא של 'רבי יהודה הינדואה מישתעי': הדר אתי תנינא חברי, שקלא ליה ותלא ליה ואחיי - הינו שחזר ובא מצח הנחש והטיל ספק וכו'. הדר אתי ציפרא פושקנצא וכו' - שחזר ובא בחינת עורב, בחינת צדקה, והכניע מצח הנחש חכמת הטבע וכו', עין שם. אחר־כך מסים המימרא הוה ציפרא מליחי בהדן אותבונהי עלייהו שקלוהו ופרחו להו - פרוש, שהיה עמם נפשות ישראל מבני עמנו שטעו אחריהם וכו', כי גם הם נתבלבלו וטעו וכו', ועכשיו פרחי להו ויצאו לשלום על־ידי התגלות הרצון שנתגלה עתה וכו', כי "פרח מטה אהרן לבית לוי" וכו' (במדבר יז, כג), עין שם. נמצא, שלא נזכר התקון של אלו הנפשות הנפולות עד הסוף אחרי שחזר ועסק בתקון לתקן הספק שרצו להטיל, חס ושלום, ואז דיקא כשחזר ותקן זאת ונתחזק הרצון אז דיקא הוה ציפרי מליחי בהדן ופרחי להו, כי עקר תקונם הוא, על־ידי שחוזרים ומתקנים שנית את בחינת חלישות התגלות הרצון שעל־ידי־זה רצו לחזר ולהתגבר, אז דיקא מתקנים נשמות הנפולות הנ"ל כנ"ל. כי זה עקר תקונם על־ידי שמתקנים את בחינת הספק שרצו להטיל על־ידי חלישות התגלות הרצון כנ"ל, כי גם עקר נפילתם בא משם ושם עקר תקונם, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, כי עקר שרש אחיזת חכמת הטבע שעל ידם נפלו אלו הנשמות הנ"ל הוא רק בבחינה הנ"ל, כי בתחלה בודאי אינם יכולים להכניס כפירה, רק בתחלה מטילים ספק, וכן הולך עמהם ממחשבה למחשבה עד שנתעה ונבוך מאד מאד "כצפרים האחזות בפח" (קהלת ט, יב) עד שאי אפשר להם לצאת, כי גם שרש אחיזתם הוא מבחינה זו (כמובן במקום אחר), על־כן עקר תקונם על־ידי שחוזרים ומתקנים את חלישות הרצון את בחינת הספק שרצו להטיל, חס ושלום, שעל־ידי־זה דיקא מתקנים את הנשמות הנ"ל, כי אי אפשר לתקנם ולהעלותם כי אם בין תקון לתקון וכו', כנ"ל.