# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/624/63/6/

וזה בחינת חל המועד. כי אחר שבא יום־טוב ואז נתגלה הרצון וכו' כנ"ל, אחר־כך צריכין שיהיה חל המועד ואחר־כך חוזר ונעשה יום־טוב, וחל המועד הוא גם־כן יום־טוב מקרא קדש (רמב"ם הלכות יום־טוב, פרק ז, הלכה א'), רק שקצת מלאכות מתרים בו, והעקר הוא דבר האבד. כי יום־טוב שהוא התגלות הרצון, ההכרח שיהיה נעשה התקון בשתי פעמים שהוא יום־טוב הראשון ויום־טוב האחרון ובינתים הוא חל המועד שהוא בין תקון לתקון, שהוא בחינה הנ"ל, שאחר שמכניעין מצח הנחש ונתגלה קדשת יום־טוב, עדין אין הרצון חזק כל כך ויכולין להטיל ספק, חס ושלום. וזה בחינת חל־המועד שאין מתגבר בו חכמת הטבע כמו בחל ממש, כי בחל ממש אז מתגברים ביותר, ועקר הכנעתם הוא בשבת ויום־טוב. אבל בחל המועד אין מתגברים כל כך, כי בודאי אחר שכבר בא קדשת יום־טוב הראשון ונכנע מצח הנחש, אף־על־פי שעדין לא נתחזק לגמרי התגלות הרצון שעל־ידי־זה הם רוצים לחזר ולהתגבר, חס ושלום, כנ"ל, אף־על־פי־כן אין להם עכשיו כח הראשון, כי כבר נחלשו מאד ביום־טוב הראשון, וזה בחינת חל המועד, ועל־כן קצת מלאכות אסורים בו וקצת מתרים בו, כי בטול המלאכות הוא כפי בטול חכמת הטבע והתגברות התגלות הרצון, כי על־ידי התגלות הרצון נתבטלין כל המלאכות, כנ"ל. ועל־כן ביום־טוב, שהוא התגלות הרצון, נתבטלין כל המלאכות כנ"ל. אבל בחל שאז יש אחיזה לזהמת הנחש חכמת הטבע, על־כן צריכין לעשות הל"ט מלאכות ולעורר על ידם דיקא אתערותא דלעלא, כשזוכין לקדש ימי החל ולעשות הל"ט מלאכות כראוי (כמבאר שם, עין שם). ועל־כן בחל־המועד שאז כבר נכנע מצח הנחש, רק שעדין הם רוצים לחזר ולהתעורר קצת וכו' כנ"ל, על־כן קצת מלאכות אסורים וקצת מתרים בו, כפי התגלות הרצון שמתגלה אז, כי אז אינו מתגלה בשלמות כמו ביום־טוב, כי הוא בין תקון לתקון, כנ"ל. ועל־כן עקר המלאכות שמתרים בו הם מלאכת דבר האבד, כי עקר מה שיש בחינת עשית איזה מלאכה בחל־המועד, שבאמת הוא גם־כן מקרא קדש, הוא רק בשביל בחינת דבר האבד שהם בחינת הנשמות הנ"ל שנפלו ונאבדו על־ידי טעות של חכמי הטבע, כנ"ל, ובשבילם צריכין שיתחלק התקון לשנים, שזה בחינת יום־טוב האחרון ויום־טוב הראשון, ובנתים הוא חל המועד שאז עוסקים רק לתקן בחינת דבר האבד, שהם בחינת הנשמות הנ"ל, כי השם־יתברך 'חשב מחשבות לבל ידח ממנו נדח'. ודיקא אז הוא זמן תקונם, כנ"ל.