# הלכה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/624/64/

ענין חל המועד שאסור ברב המלאכות ואין מתר בו כי אם לצרך דבר האבד.

על־פי התורה 'תקעו - תוכחה' בלקוטי תנינא סימן ח', עין שם היטב כל התורה מראשה לסופה, עין שם מענין ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח וכו'.

כי עקר התפלה הוא רחמים ותחנונים, ועקר הרחמים תלוי בדעת וכו', ולפעמים כשהסטרא־אחרא יונקת מן הרחמנות וכו', אזי נתמעט הרחמנות אצלנו וכו', ונעשה אכזריות וכו', ועל־ידי־זה נפגם הדעת וכו', ואזי יונקת הסטרא־אחרא בבחינת (בראשית ג, א): "והנחש היה ערום", ומזה בא, חס ושלום, תאות נאוף וכו'. כי יש שלשה מחין, שהם בחינת שלש מחצות פרוסות בפני זאת התאוה וכו', והם בחינת שלש תפלות וכו'. וכשנפגם הדעת על־ידי פגם הרחמנות כנ"ל, אזי ה'תפלה־בבחינת־דין' ואזי הסטרא־אחרא בולעת אותה, חס ושלום, ואז צריכין בעל־כח גדול שיתפלל 'תפלה־בבחינת־דין' כמו פנחס וכו', כדי שתעמד התפלה בבית הבליעה של הסטרא־אחרא כשרוצה לבלע זאת התפלה, ואזי צריכה להקיא הכל וכו', אף גם עצמות חיותה, שזהו בחינת גרים בבחינת (איוב כ, טו): "חיל בלע ויקאנו מבטנו" וכו'. וזהו (תהלים קו, ל): "ויפלל" וכו', וזהו (שם עד, יג): "אתה פוררת בעזך ים" וכו'. וזה בחינת קריעת־ים־סוף ומלחמת עמלק שעל־ידי־זה "וישמע יתרו" ונתגיר וכו'. וזה בחינת רעמים – 'ענני דשפכי מיא' וכו', בחינת התגלות כבודו יתברך. ועל־ידי הכבוד נמשכת הנבואה. ועל־ידי־זה נתברר המדמה וזוכין לאמונת חדוש העולם, שזהו בחינת ה' דה'ששי וכו'. כי עקר אמונת חדוש העולם נתגלה על־ידי מתן תורה שהוא בחינת כל המדרגות של נבואה וכו', ועל־ידי אמונה זאת יהיה חדוש העולם. וחדוש העולם יהיה בבחינת ארץ־ישראל בבחינת השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע. ועל־ידי־זה יתער שיר חדש של נפלאות, שהוא בחינת שיר פשוט כפול וכו' שעולה חסד, שהוא בחינת השיר שיתנגן על ע"ב נימין, שקורין 'סטרינוס', כמנין חסד, בחינת (תהלים פט, ג): "עולם חסד יבנה" וכו'. וזהו הקול של המוכיח ההגון שעל־ידי־זה דיקא יכולים להוכיח, כי מעוררים ריח טוב וכו' בבחינת "נרדי נתן ריחו" וכו'. כי על־ידי־זה הקול גדלים כל הריחות שבגן עדן, כי זה הקול משקה את הגן בבחינת "ונהר יצא מעדן להשקות" וכו', עין שם כל זה היטב.