# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/624/64/10/

כי הדלקת הנר דקדשה, שהוא בחינת נר חנכה, שהוא בחינת נרות המנורה, שהוא להמשיך הארת אור יום לתוך חשכת לילה - לברר המדמה בשעתה ובמקומה כנ"ל, זהו בחינת המשכת קדשת שבת לתוך ימי החל, שהוא עקר עבודת האדם בזה העולם, כי העולם הזה והעולם־הבא בכלליות הם בחינת ששת ימי החל ויום השבת, ועל־כן נקרא כל העולם הזה בשם ערב שבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ג.): 'מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת'. כי העולם־הבא הוא יום שכלו שבת, וכל העולם הזה הוא כנגדו בבחינת ששת ימי המעשה, ועקר ביאת האדם לזה העולם הוא שיקדש זה העולם בקדשת העולם־הבא, שזהו בחינת המשכת קדשת שבת לימי החל, אבל איך היה אפשר להמשיך קדשת העולם־הבא בזה העולם הגשמי, על־כן חמל עלינו השם־יתברך ונתן לנו את יום השבת, שהוא שקול ככל התורה כלה (ירושלמי ברכות פרק א הלכה ה), ואז נתנה התורה - שעל־ידי־זה אנו יכולין להמשיך בחינת קדשת העולם־הבא בזה העולם, כי שבת הוא מעין עולם־הבא (ברכות נז:), אבל צריכין להמשיך קדשת יום השבת לששת ימי המעשה. וזה זוכין על־ידי ה'תפלה־בבחינת־דין' הנ"ל, שעל־ידי־זה נתקדשו כל הימים טובים וחל המועד עד שזכינו גם לחנכה ופורים, שעל־ידי־זה יש כח להמשיך קדשת שבת גם בימי החל בעצמן, כנ"ל.

וכל זה הוא בחינת הדלקת הנר דקדשה - שהוא להמשיך אור יום גם בתקף חשכת לילה, דהינו להמשיך אור דעת התורה הקדושה, לברר המדמה לזכות לאמונה הקדושה, כי הכל אחד, כי יום ולילה שהם בחינת אור וחשך, דעת האמתי וכסילות ובלבול המדמה, הם בחינת שבת וימי החל, כי עקר התורה שהוא עקר אור הדעת הוא בשבת, כידוע. וימי החל הם בחינת כסילות נגד שבת, כי הם ימי המעשה שבהם שולטין עובדין דחל, שהם בחינת כסילות, בחינת (במדבר יא, ח): "שטו העם ולקטו" – בשטותא (זהר בשלח סג.), כמובא. אבל צריכין להמשיך קדשת שבת לימי החל, שהוא בחינת המשכת אור יום לתוך חשכת לילה, שזהו בחינת הדלקת הנר, כנ"ל.

ועל־כן תחלת בריאת אור הנר היה במוצאי־שבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית־רבה יב, ו): שנטל אדם־הראשון שני אבנים ושחקן זה בזה עד שיצא מהם האור. כי אור האש, שהוא אור הנר, הוא להמשיך קדשת שבת לימי החל וכנ"ל, כי בשבעת ימי בראשית היה מאיר אור שבעת הימים, שהיה האדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו (שם), שזהו עקר בחינת אור של שבת, שהוא בחינת עולם־הבא, ועל־ידי חטאו נגנז במוצאי־שבת, ואז חנן השם־יתברך אותו דעה שיוכל להמשיך מאור של שבת, שהוא בחינת אור יום, בחינת אור העולם־הבא להמשיכו לזה העולם, שהוא בחינת לילה, בחינת ימי המעשה - לקדש גם ימי המעשה בקדשת שבת, להאיר בחשכת לילה הארת התורה הקדושה, לברר האמונה הקדושה, להאמין באמת בחדוש העולם ולדחות זהמת הנחש גם בתקף ימי החל וכנ"ל, שזהו בחינת הדלקת נר דקדשה שגדול מאד, שזהו בחינת הדלקת נרות המנורה הקדושה בבית המקדש. ועכשיו אנו זוכין להמשיך ההארה הקדושה הזאת למטה למטה יותר, ולהאיר בעמק חשכת אפלת הגלות של כלל ישראל ושל כל אחד ואחד בפרטיות, להאיר גם שם הארת הצדיקי־אמת, שהוא הארת התורה הקדושה לברר המדמה, שעל־ידי־זה עקר שלמות האמונה הקדושה, שכל זה הוא בחינת הדלקת נר חנכה - להכניע הכפירות של מלכות יון הרשעה, על־ידי תקף הנס של חנכה שמפרסמין על־ידי ההדלקה דקדשה הזאת, וכנ"ל.