# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/624/64/11/

ועל־כן מדליקין נר חנכה שמונה ימים, כי זה העקר - שצריכין להדליק ולהאיר אור הצדיק והתורה הקדושה, עד שיאיר עלינו אור שבעת ימים שכלול בשבת, עד שימשיכו הקדשה על ימי החל ממש, שהוא בחינת יום השמיני, כי יום הראשון שאחר שבת בראשית הוא יום שמיני לבריאה, כי השם־יתברך ברא כל הבריאה בששת ימי בראשית ושבת בשבת. ואז נכללו כל הששה ימים בשבת, שזהו בחינת שנמשך קדשת שבת על ימי החל שלפניו עד שכלם נכללין בשבת, אבל אחר שעבר שבת ראשונה, ונגנז האור הראשון בחטאו - עדין צריכין להמשיך קדשת שבת על כל ימי החל הבאים, שיהיו נקיים מזהמת הנחש מפגם האמונה, כנ"ל.

וזהו בחינת סוד הבדלה במוצאי שבת, שהוא כדי להמשיך קדשת שבת על ימי החל כדי להבדיל ולברר הטוב מהרע, הקדש מהחל, ועל־כן אז נברא האור הראשון, ועל־כן מברכין עליו במוצאי שבת ומבדילין עליו, כי בריאת האור במוצאי שבת הראשון - זה עקר בחינת המשכת קדשת שבת לימי החל, שהוא בחינת המשכת אור יום, המשכת הדעת של התורה הקדושה לתוך חשכת לילה, שהוא בחינת המדמה כדי לברר המדמה שבו תלויה עקר האמונה הקדושה, כנ"ל.

נמצא, שעקר המשכת קדשת שבת לימי החל הוא בבחינת יום השמיני, שהוא יום הראשון שאחר שבת בראשית, שהוא יום שמיני ליצירה, שבו נברא האור שממנו מדליקין הנרות הקדושים של ימי חנכה וכנ"ל. וזהו בחינת מעלת יום השמיני בכמה מקומות, כמו שכתוב (ויקרא יב, ג): "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". וכן מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן וכו' (שם כב, כז), שהוא כדי שיעבר עליו שבת, כמובא בדברי רבותינו ז"ל (ויקרא רבה כז, י). כי אי אפשר להכניע הרע, שהוא הערלה, מהאדם, עד שיעברו עליו שבעה ימים תחלה. שהם כנגד שבעת ימי בראשית שכלם נכללין בשבת. וביום השמיני אז הוא בחינת המשכת קדשת שבעת ימי בראשית, שהוא בחינת קדשת שבת לימי החל שהתחיל ביום השמיני ליצירה כנ"ל, ועל־כן אז דיקא מלין בשר ערלתו, ומכניעין ומבדילין ממנו הרע שהוא הערלה, כדי להמשיך הקדשה על התינוק הנמול, שעקר הקדשה הוא להמשיך קדשת העולם־הבא שהוא קדשת שבת - לזה העולם, שהוא בחינת ימי המעשה כנ"ל, שזה נעשה ביום השמיני דיקא כנ"ל. וכן לענין קרבן, שאי אפשר להכשירו לקרבן שהוא בחינת ברור המדמה כי אם ביום השמיני, וכנ"ל לענין מילה, כי יום השמיני של מילה ויום השמיני של הרצאת הבהמה לקרבן הם בבחינה אחת, כמובן בדברי רבותינו ז"ל (זהר תזריע מד.).