# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/624/64/13/

כי זה ידוע ומבאר לעיל מזה (באות ג), שהבעל דבר והסטרא־אחרא מתעוררים ומתגברים בכל פעם יותר, אף־על־פי שכבר הכניעו אותם מאד על־ידי ה'תפלה־בבחינת־דין' הנ"ל, עד שהכרחו להקיא הקאות הרבה גם מקרבם ובטנם, אף־על־פי־כן הם חוזרים ומתעוררים בכל פעם בבחינת "ככלב שב על קאו" וכו' (משלי כו, יא). ועל־כן כל אלו הנפשות שהקיאה הסטרא־אחרא צריכין עדין תקונים הרבה ורפואות הרבה, כי בודאי אפלו אחר שהקיאה אותם הסטרא־אחרא עדין הם חלושים מאד, מאחר שהיו בין שניהם. ובפרט כי הם עדין בעלי בחירה והבעל דבר מתגרה עתה בהם הרבה ביותר, כידוע, ועל־כן עדין צריכין ישועות ורפואות ותקונים הרבה. ועקר תקונם ורפואתם הוא על־ידי בחינת הרפואות הנאמר שם בהתורה הנ"ל באות ו' על פסוק (ישעיה לג, כד): "ובל יאמר שכן חליתי" וכו', עין שם הענין הנפלא והנורא מאד מאד מה שכתוב שם בענין תוספות השכנים. ועין במקומות שדברנו בזה ובארנו קצת הענין הנורא הזה.

והכלל, שעקר תקון כל נפש ונפש הוא כשזוכה להשתדל להיות שכן להקבוץ הקדוש של ישראל במקום שמתקבצים שם לעסק בתפלה באמת, כי על־ידי מה שנתוסף שכן להקבוץ הקדוש של ישראל - נעשין שעשועים גדולים ונפלאים מאד למעלה, כי נתרבין הבתים הרבה מאד עד כי חדל לספר, כמו שמבאר שם. ועל־ידי־זה עקר רפואתו בגשמיות ורוחניות, בבחינת "ובל יאמר שכן חליתי" (כמו שמבאר שם, עין שם). ועל־כן עקר התקון על־ידי בנין בית־המקדש כנ"ל, כי עקר בנין בית־המקדש נבנה על־ידי תוספת השכנים, שעל־ידי־זה נתרבין הבתים למעלה הרבה מאד עד שעל־ידי־זה נבנה הבית־המקדש למטה, כי ידוע בדברינו, שלמטה כשעולין לאיזה קדשה כחוט השערה היא יקרה יותר מאלפים ורבבות עולמות למעלה, כמו שכתוב בהמעשה של הצדיק וכו' (בשיחות שלאחר ספורי מעשיות).

ועל־כן צריכין שיתרבו אלפים ורבי רבבות בתים הרבה למעלה על־ידי תוספת השכנים כנ"ל, עד שיהיה נעשה בית הקדשה למטה. וזהו ענין מה שלא נבנה הבית־המקדש עד ארבע מאות ושמונים שנים אחר יציאת מצרים (מלכים־א ו, א), כי צריכין קדם שיהיה נבנה רבבות בתים למעלה עד שיהיה נבנה בית־המקדש למטה, אבל גם קדם בנין בית־המקדש שהוא עקר המנוחה והנחלה, ושם עקר שלמות כל התקונים כנ"ל, גם קדם לזה, צריכין בית דקדשה לפי שעה, כדי ששם יהיה מקום קדוש שיתוספו השכנים דקדשה לשם, כדי שיתרבו הבתים מאד מאד, עד שיהיה נבנה הבית־המקדש ממש על־ידי־זה, וכנ"ל.

וזהו בחינת נפלאות מעשה המשכן, כי משכן - על שם 'שכן', שהקדוש־ברוך־הוא חמל עלינו, וצוה עלינו במדבר קדם שנכנסין לארץ־ישראל ולבית המקדש - לבנות לעת עתה המשכן, שעקרו נבנה בשביל השכנים שצריכין להוסיף בכל פעם, בעת שהולכין נע ונד במדבר ואין להקדשה מנוחה, ועל־כן הכל בבחינת שכנים, אבל צריכין על כל פנים איזה מקום קדוש שיתוספו לשם השכנים הנ"ל, וזהו בחינת המשכן הנ"ל, וזהו בעצמו בחינת הבתי כנסיות ובתי מדרשות שבונין בחוץ־לארץ אחר החרבן, שהוא בשביל הקבוץ הקדוש של ישראל לתורה ולתפלה ולהוסיף לשם שכנים בכל פעם, כי כל מי שנכנס לבית הכנסת ולבית המדרש להתפלל נקרא 'שכן טוב', הפך שכן רע, שנקרא מי שאינו נכנס לבית הכנסת ולבית המדרש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ח.) על פסוק (ירמיה יב, יד): "הוי על כל שכני הרעים", שכל מי שאינו נכנס להתפלל בבית הכנסת - נקרא 'שכן רע', ומדה טובה מרבה (סוטה יא.), ועל־כן כשנכנס להתפלל ולהתוסף על הקבוץ הקדוש נקרא 'שכן טוב'. ונתרבין על ידו אלפי אלפים ורבי רבבות בתים כנ"ל. ואנו צריכין בגלות המר הארך הזה לבנות בנינים דקדשה, ולהוסיף שכנים רבים עליהם, עד שיתרבו בתים דקדשה למעלה ברבוי עצום כל כך, עד שנזכה שיבנה הבית־המקדש למטה - שיהיה קים לעד ולא יחרב עוד לעולם, ועל־כן מתארך הגלות כל כך, כי בשביל בנין בית־המקדש כזה שיהיה קים לעד - צריכין שיהיו נבנין למעלה בתים הרבה מאד מאד על־ידי שכנים דקדשה הרבה, עד שיהיה נבנה בית־המקדש למטה שיתקים לעולם וכנ"ל, (והבן היטב).

וכל זה הוא בחינת חנכה, שהוא חנכת הבית־המקדש, כי אז ממשיכין הארה גדולה על־ידי הדלקת נר חנכה, עד שמאירין הארת הצדיק והתורה בכל העולם כלו, עד שמקדשין כל המקומות הרחוקים והנמוכים ביותר, בחינת ימי החל ממש, שזהו בחינת המשכת קדשת שבת לימי החל, המשכת קדשת הבית־המקדש לחוץ־לארץ לכל המקומות הרחוקים מאד, כי על־ידי בחינת ההארה הגדולה של חנכה מאירין בכל הרחוקים האמונה הקדושה, עד שבאים כל הרחוקים ונתוספין על הקבוץ הקדוש שעל־ידי־זה נתרבין הבתים לאין קץ, שעל־ידי־זה נמשך בנין הבית־המקדש כנ"ל, ועל־כן נקרא 'חנכה', בחינת חנכת הבית־המקדש, וכנ"ל.