# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/624/64/15/

ועל־כן המת מטמא בטמאה חמורה, אבל הצדיק הגדול הוא מת על קדוש השם, כי כל ימי חייו מסר נפשו בכל יום על קדוש השם, ובפרט בשעת מיתתו ממש, בודאי הוא מת על קדוש השם. ועקר המיתה על קדוש השם היא בבחינת ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, שזהו בחינת עשרה הרוגי מלכות, שכל ברורי הניצוצות מהקלפות עד עתה ועד הסוף הוא על ידם (עץ־חיים, שער לט, פרק א), [וכמבאר מזה בהלכות עכו"ם (הלכה א) על ענין 'יהרג ואל יעבר' בשביל קדוש השם, עין שם]. בפרט מיתת הצדיקים שבחוץ־לארץ, שהכל הוא בבחינת ה'תפלה־בבחינת־דין' הנ"ל שמוסרים גופם שיקבר בחוץ־לארץ, ששם יניקת הסטרא־אחרא ונדמה להסטרא־אחרא שהיא בולעת את הגוף הקדוש הזה, אבל זה הגוף הקדוש הוא בעל־כח גדול, ועומד להסטרא־אחרא בצוארה עד שמכרחת על־ידי־זה להקיא הקאות הרבה מקרבה ובטנה וכו' עד שיגמר הצדיק מה שהתחיל, כי אז אינו פוסק מלעסק בבחינת תקון התפלה הנ"ל עד שיגמר כרצונו, בבחינת (שמות ט, כט): "כצאתי מן העיר אפרש את כפי", כשיוצא מן העיר אל קברו אז יפרש את כפיו בתפלה הנ"ל, עד שיגמר מה שרוצה, ועל־כן שם על קברו - יכול כל אחד להתתקן, אפלו הגרוע שבגרועים, כי שם עקר הכח של בחינת התפלה הנ"ל, שעל־ידי־זה עקר קול התוכחה הנ"ל, שהוא קול הנגון הנ"ל, שעל־ידי־זה מוכיח את ישראל בבחינת (שיר השירים א, יב): "נרדי נתן ריחו", שעל־ידי־זה עקר התקון, שזה נעשה בשעת מיתתו דיקא, כי אז דיקא מוכיחם כנ"ל, ועל־כן שם הכל יתתקנו כראוי, כל מי שיזכה לבוא לשם בחייו.

וזהו בחינת העשרה קפיטיל תהלים שאומרים שם, שהם בחינת עשרה מיני נגינה, (כמובא בסימן רה) שהם בחינת קול הנגון הנ"ל שיתער לעתיד, שהוא בחינת קול תוכחתו הקדושה הנ"ל, שעל־ידי־זה מעורר ריח טוב אפלו מהגרוע שבגרועים שבישראל ומתקן הכל על־ידי־זה, וכנ"ל.