# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/624/64/4/

וזה בחינת חל המועד סכות, אבל בשבועות אין בו חל המועד, כי בשבועות היה קבלת התורה שהוא עקר התקון, כי אז נמשכו כל העשרה מדרגות של נבואה (במדבר־רבה מד, ו) בשלמות, שעל־ידי־זה עקר ברור המדמה שהוא עקר תקון האמונה, שעל־ידי־זה זוכין לשיר הנ"ל שהוא עקר התקון. ועל־כן באמת היה ראוי אז שיגמר תקון כל העולמות בשלמות, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קמו.): 'ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זהמתן'. ואמרו: 'אל תקרי חרות אלא חרות' - חרות ממלאך המות ומשעבוד מלכיות (שמות רבה מא, ז). ומחמת שאז בשבועות בשעת קבלת התורה נפסקה זהמתן של ישראל, על־כן אין בו חל המועד, והוא רק יום אחד כמו שבת, שהוא בחינת גמר שלמות התקון שהיה יום אחד לה' (זכריה יד, ז), בחינת יום שכלו שבת, כי נתינת התורה היה באפן שלא יהיה כח להסטרא־אחרא להתעורר עוד, כי נפסקה זהמתן כנ"ל, וכמו שכתוב (תהלים פב, ו): "אני אמרתי אלקים אתם" וכו', כמו שדרשו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ה.) על פסוק זה וכו' וכנ"ל. אבל אף־על־פי־כן התחכם הבעל דבר, והמציא לעצמו עצה להרע על־ידי הערב רב, שהם הגרים שהוציא משה, בגדל כחו מעצמות הסטרא־אחרא, בבחינת (איוב כ, טו): "מבטנו ירשנו אל", כנ"ל. כי הם שעשו את העגל והחטיאו את ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה מב, ו), כי הערב־רב הם המנחשים והקוסמים, שהם עקר זהמת הנחש, שהם עומדים כנגד כשרים שבישראל המתקרבים לצדיקי אמת, שהם בבחינת משה, שיש להם בחינת רוח נבואה, שעל־ידי־זה מתברר המדמה שלהם ונזדככה האמונה הקדושה שלהם, שזהו בחינת שמתבררין מזהמת הנחש, [כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל]. אבל אלו שהם מסטרא דערב רב מתגברים בכפירות ואמונות כוזביות הנמשכין מבחינת נביאי שקר, שהם בחינת מנהיגים של שקר, שהם בחינת מנחשים וקוסמים שעושים לפעמים איזה מופתים על־ידי נחושים שלהם, והם התגרו בישראל, עד שהטעו אותם בחטא העגל, כי מבחינת ערב רב בודאי לא נפסקה הזהמא רק מישראל לבד, אדרבא, מקנאת הבעל דבר על ישראל שראה שפסקה זהמתן וכמעט שיכלה לגמרי, התגרה על־ידי הערב רב ועורר חלאת זהמתן ביותר, עד שכפרו לגמרי עד שהסיתו גם את ישראל. כי כבר מבאר במקום אחר (שיחות הר"ן סימן פ): שהאדם הבעל בחירה יש לו כח גדול להסית ולהדיח ולהחטיא את האדם יותר מהבעל דבר בעצמו. ועל־כן אף־על־פי שהבעל־דבר לא היה לו אז כח על ישראל להחטיאם כי פסקה זהמתן, אבל על־ידי הערב רב שהם בני אדם בעלי־בחירה, החטיאם חטאה גדולה שעל־ידי־זה גרמו חרבן בית ראשון וחרבן בית שני, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק מו).

ועקר התקון נמשך על־ידי ארבעים ימים האחרונים שהם מאלול עד יום־הכפורים, שאז נתרצה השם־יתברך לישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ועקר התקון נגמר בחדש תשרי הקדוש שהוא 'ירח האיתנים', שאז חוזרים וממשיכים כל התקונים הנ"ל בדרך נפלא, באפן שיגמר התקון בשלמות, אף־על־פי שהוא מתגרה לקלקל בכל פעם, כי בתשרי חוזרים וממשיכים ה'תפלה־בבחינת־דין' על־ידי הבעלי כח (כמו שכתוב בהתורה הנ"ל), ואז התפלה הזאת בשלמות נפלא, כי כל ישראל מתעוררין אז וצועקין ושואגין להשם־יתברך בקול גדול וחזק מאד. וכמו שאיתא בזהר הקדוש (אמור ק.): 'וכדין מגו קלין ושאגין' וכו' (ואז מתוך הקולות והשאגות). ועל־ידי־זה יש כח גדול יותר להצדיק הבעל־כח להמשיך התקון בשלמות יותר על־ידי תפלה הנ"ל, כי עקר כח הצדיק על־ידי ישראל, כידוע (עין ברכות לב.). וגם אז בראש־השנה מתפללין תפלה הנ"ל במועדו ובזמנו, כי ראש־השנה הוא יום שנברא אדם־הראשון (זהר בראשית לז.), וחטא אז בעץ־הדעת שנמשך על־ידי "והנחש היה ערום" (בראשית ג, א), שעל־ידי־זה נמשכה הזהמא וכל התגברות הסטרא־אחרא, שעקר התקון על־ידי הקול המשקה את הגן, שנמשך על־ידי התפלה של הבעל־כח הנ"ל, שעקרה בראש־השנה שהוא יום המשפט - יום שנברא בו וחטא בו, ועל־כן אז עקר הקבוץ אל צדיקי אמת (סימן סא), ואז בגדל כח הצדיקים הם מוציאין מהסטרא־אחרא, כל הניצוצות הקדושות שבלעה מתחלת חטא אדם־הראשון, מחמת שבו ביום היה הקלקול שלו (סנהדרין לא:), ובו ביום התחיל השם־יתברך לעסק בתקונו על־ידי בחינת (בראשית ג, י): "את קלך שמעתי בגן ואירא", שהוא בחינת קול הנ"ל, רק שגמר התקון צריכין לעסק בכל דור ודור על־ידי הצדיקים וכשרי ישראל הנלוים אליהם, וכמבאר בכונות האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים, ראש־השנה פרק ב), שצריכין לעסק בתקון זה בכל שנה ושנה מראש־השנה עד שמיני־עצרת ושמחת־תורה.

ועל־כן חוזרין ומעוררין זכות מתן תורה בראש־השנה, כי אומרים אז (תפלת מוסף) 'אתה נגלית' וכו' ותוקעין בשופר, שהוא בחינת קול שופר של מתן תורה, כי עתה חוזרים הצדיקים וממשיכין בחינת ה'תפלה־בבחינת־דין' הנ"ל בשלמות יותר, וחוזרים וממשיכין בחינת כל המדרגות של נבואה, שהוא בחינת מתן תורה בשלמות יותר, שעל־ידי־זה עקר ברור המדמה מזהמת הנחש, שהוא ברור האמונה מכפירות ואמונות כוזביות. ואז מתחילין להמשיך קול הנגון הנ"ל בשלמות נפלא, וזה בחינת עשרה שופרות, עשרה מלכיות וכו' (ראש־השנה לב.), שכלם הם כנגד עשרה מיני נגינה שכלול מהם הנגון הנ"ל, וכמובן בתקוני זהר (דף קה.), עין שם.