# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/624/64/6/

כי הצדיק הגדול, אף־על־פי שבגדל כחו שמתפלל התפלה הנ"ל, הוא מוציא מהסטרא־אחרא כל הקדשות שבלעה, עד שנעשין גם גרים כנ"ל, אף־על־פי־כן בודאי אלו הגרים והבעלי־תשובה שמוציא מהסטרא־אחרא שבלעה אותם תחלה, בודאי צריכין עדין תקון גדול אחר שיצאו משם, כי בודאי מי שהיה בין שניהם, אפלו כשמוציאין אותו משם, הוא צריך רפואות ותקונים הרבה, על־כן עקר התקון על־ידי קול התוכחה הנ"ל שמוכיח אותם בקול הנ"ל, שעל־ידי־זה מחזירם למוטב ומתקנם.

ומזה בא, מה שכמה מתקרבין לצדיקי אמת וחוזרים ונופלים, רחמנא לצלן, כי התקרבותם מחוץ, ממקום שהיו נבלעים וכו' - זה בחינת שבגדל כח הצדיק על־ידי תפלותיו הנ"ל הוציא אותם מבליעת הסטרא־אחרא, בבחינת "לולי ה'" וכו', אזי "חיים בלעונו" וכו' (תהלים קכד, ב-ג), וכמו שבקש דוד המלך, עליו השלום (שם לה, כה): "אל יאמרו בלענוהו", וכמו שכתוב (איכה ב, טז): "פצו עלינו פיהם אמרו בלענו", וכן צעק עוד דוד המלך, עליו השלום (תהלים סט, טז): "אל תבלעני מצולה" וכו'. וכשהצדיק בגדל כחו מוציא אותם - שמוציא מבליעת הסטרא־אחרא מבין שני הס"מ (הסמ"ך מ"ם), בודאי צריכין עדין תקונים ורפואות הנפש הרבה הרבה, על־כן הם דיקא צריכין להטות אזנם ולבם היטב לשמע קול תוכחתו של הצדיק האמת, שזכה לקול הנ"ל. ומי שאינו רוצה להטות אזנו לקול הקדוש - הוא חוזר ונופל, חס ושלום, כי הסטרא־אחרא כרוכים אחריו תמיד לחזר ולבלעו חס ושלום, וכנ"ל.

ועל־כן עכשיו אף־על־פי שהוא גמר התקון של כל התקונים הנ"ל, אף־על־פי־כן אי אפשר עתה להמשיך התקון בפעם אחד, בבחינת (דברים ז, כב): "לא תוכל כלתם מהר" וכו'. ועל־כן יש חל המועד בסכות בין יום ראשון ליום האחרון, כי אף־על־פי שביום הראשון של סכות נמשכין כל החסדים, שהם נמשכין מקבוץ החסדים, שנמשכין על־ידי ברור האמונה שנעשה על־ידי בחינת קבלת התורה, שהוא המשכת רוח נבואה שנמשך ביום־הכפורים שקבלנו הלוחות שניות כנ"ל, בבחינת (תהלים צב, ג): "להגיד בבקר חסדך" וכו', שעל־ידי־זה הוא חדוש העולם, שעל־ידי־זה נתעורר קול הנגון הנ"ל, שמשם כל השמחות. ועל־כן באמת אז הוא 'זמן שמחתנו', וגם אז חמל עלינו השם־יתברך וצונו לקח הארבעה מינים הקדושים, שהם בחינת (תקוני־זהר תקון יג, כט.): 'מאני קרבא' (כלי הקרב), להורות, שיש בידינו כח של המטה עז, שהוא בחינת ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, שעל־ידי־זה עקר נצחון המלחמה וכנ"ל, ועין כל זה במקום אחר.

אף־על־פי־כן, עדין אנו יודעין שלא נגמר התקון בשלמות, כי אי אפשר לתקן בפעם אחד. ועל־כן בהכרח להפסיק אחר יום ראשון, ואז הוא חל המועד שקדוש קצת, ואינו קדוש כמו יום־טוב - שבו עוסקים לתקן דברים האבודים כמו בפסח וכנ"ל, כי זה עקר התקון, על־ידי שיודעים שאי אפשר לתקן בפעם אחד, כי צריכין להמשיך קול התוכחה הנ"ל - להוכיח את אלו שיצאו מהסטרא־אחרא ולא נתתקנו עדין כנ"ל, ובודאי כשצריכים להוכיחם, בודאי צריכים עדין לעסק ולהטפל עמהם הרבה. והרבה יש שחזרו ונפלו כנ"ל, וצריכים לחזר לעסק בתקונם בדרכים נפלאים.

וזה בחינת חל המועד סכות שיש בו מלאכת דבר האבד - בשביל האבודים הנ"ל, כי כמו שבתחלה בפסח היה חל המועד, מחמת שפרעה התגבר אחר יום הראשון ורדף את ישראל כנ"ל, כמו כן עתה בסכות שהוא גמר התקון צריכין לבלי לחטף לתקן הכל בפעם אחד, כי זה אי אפשר כנ"ל, כמו שראינו גדל הקלקולים שהיה אחר שבועות אחר מתן תורה, על־כן צריכין עתה להמשיך התקון בדרכים נפלאים - להתחיל ביום ראשון ולהפסיק לעשות חל המועד בשביל דברים האבודים הנ"ל, עד הושענא־רבה שאז עסקנו בערבי־נחל לתקן בחינת פושעי ישראל (ויקרא רבה ל, יב).

ואז עוסקים במשנה־תורה, שהוא בחינת קול התוכחה הנ"ל, ואז גומרין כל ספר תהלים שכלול מכל העשרה מיני נגינה, שהם בחינת קול הנגון הנ"ל, ואז אחר־כך עושין שמחת־תורה וגומרין התורה, כי אז עקר גמר התקון, שנמשך על־ידי קבלת התורה, שהוא בחינת רוח נבואה, שעל־ידי־זה נתגלה אמונת חדוש העולם שהוא העקר. ועל־כן אז השמחה גדולה מאד, כי כל השמחות נמשכין משם, ועכשיו נמשכת השמחה משם בשלמות נפלא, מחמת שאז גומרין התורה, שעל־ידי־זה עקר המשכת הנגון הנ"ל כנ"ל. ועל־כן מסימין וחוזרים ומתחילין התורה מיד, בזה אנו מגלין, שאחר כל אלה עדין צריכין להתחיל בכל פעם לעסק בתקוננו, כי אי אפשר לגמר התקון בשנה אחת, כמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים, ראש־השנה, פרק ב), רק בכל שנה מבררין ומתקנין כמה ניצוצות, וגם אותם שמתקנים צריכים לתקנם בכמה ימים מראש־השנה עד שמיני עצרת בדרכים נפלאים, ואי אפשר לחטף בפעם אחת, אבל אחר כל זה עדין צריכין לעסק בתקון זה בכל שנה ושנה. ועל־כן מתחילין התורה מיד, כי מראין, שתכף כשנגמר איזה תקון - צריכין מיד לחזר ולהתחיל, כי זה עקר התקון - להתחיל בכל פעם, עד שבגדל כח הצדיקי אמת נזכה לגמר כל התקונים בשלמות ובא לציון גואל במהרה בימינו, אמן.