# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/624/64/7/

וזה בחינת חנכה ופורים בכלל, כי חנכה ופורים הם בבחינה אחת, שהם ימים קדושים מאד בימי החל ממש, שיש בהם עשית כל המלאכות, ואף־על־פי־כן הם קדושים במצוות נוראות כאלו, שהם הדלקת נר חנכה והלל בחנכה, וקריאת המגלה בפורים וכו', כי זה עקר החדוש והפלא שלהם, ועל־ידי־זה עקר הקיום שלנו בגלות הארך המר הזה, בכלליות ישראל - שמתארך הגלות מאד, ובפרטיות גלות הנפש המר מאד, שמתגבר ביותר על כל אחד ואחד, כאשר יודע כל אחד בנפשו עד אשר כמעט כשל כח הסבל. והרבה נשקעו על־ידי־זה, רחמנא לצלן, לולא ה' שהיה לנו שהקדים לנו רפואות קדושות כאלה למכותינו האנושות שהם התורה והמצות, ובפרט הימים והזמנים הקדושים שהם שבת ויום־טוב. והוסיף לנו ברחמיו אחר חרבן בית ראשון שני ימים טובים קדושים שהם חנכה ופורים, ושולח לנו בכל דור צדיקים נוראים כאלה, שהם בגדל כחם וגבורתם העצומה והשגתם הנוראה הם מאירים בנו וממשיכים עלינו כל הרפואות הקדושות האלה כדי לחיותנו כיום הזה.

כי עקר זהמת הנחש, שמשם באים כל העוונות והפגמים, רחמנא לצלן, נאחז ביותר בהל"ט מלאכות (תקוני־זהר תקון מח, פה.), שהם כלל כל העסקים שעושין בשביל פרנסה - שמשם כל התאוות שממררת ימי האדם, שנמשך מבחינת רחמנות דסטרא־אחרא, שהוא בחינת דעת דסטרא אחרא, בחינת (בראשית ג, א): "והנחש היה ערום", כנ"ל (באות א).

וזהו בחינת גלות מצרים, הינו גלות הסטרא־אחרא שתופסת נפשות ישראל בגלות המר של תאוות ממון וטרדת הפרנסה, שזהו בחינת (שמות א, יד): "וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה" וכו', שכל זה מתקים באלו המשקעים בתאות ממון, ומתיגעים בכל מיני יגיעות וממררים חייהם בכל מיני מרירות בשביל רדיפת העולם הזה, ושוכחים את השם־יתברך, שעקר הפרנסה על ידו, ואין צריכין רק עסק מעט בשביל פרנסה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ד, י): 'הוי ממעט בעסק ועסק בתורה', ולא לבלות ולמרר כל ימיו על זה. ומאומה לא ישא בעמלו. כי באמת עקר הפרנסה על־ידי בטחון לבד, רק צריכין איזה עסק כל שהוא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ספרי ראה): יכול יהא יושב ובטל? תלמוד לומר "וברכך בכל אשר תעשה". נמצא, שצריכין רק לעשות איזה עסק מעט שלא יהא יושב ובטל לגמרי, והשם־יתברך יברכו על־ידי־זה, כמו שכתוב (דברים טו, יח): "וברכך בכל אשר תעשה" - 'בכל אשר תעשה' דיקא, הינו בכל מה שיעשה איזה עסק כל שהוא - יברכו ה' ויצליחו ויפרנסהו, כפי מה שהוא צריך לטובתו הנצחית, שזה העקר, וגם זה העסק מעט הוא, רק למי שאינו רוצה שתהיה תורתו אמנותו, אבל מי שנפשו חשקה בתורה ורוצה רק לעסק בתורה ולא לעשות שום עסק בודאי, אשרי לו! ויעזרו השם־יתברך שתהיה מלאכתו ופרנסתו נעשית על־ידי אחרים (עין ברכות לה:).

אבל מגדל התגברות הסטרא־אחרא - הם ממררים חיי האדם בעבודות קשות ויגיעות עצומות לכל מי שנוטה אחריהם, שזהו בחינת גלות מצרים, בחינת (שמות א, יד): "וימררו את חייהם", וכו' כנ"ל. ועקר הכנעת הסטרא־אחרא הוא על־ידי הבעל־כח הנ"ל, על־ידי המטה עז שעומדת להסטרא־אחרא והבעל דבר בצוארו עד שנותן הקאות וכו' כנ"ל, שזהו בחינת " ויפלל " ראשי תבות, ו' השלך ל' פני פ' רעה י' הי ל' תנין, שעל־ידי־זה היה יציאת מצרים, שעל־ידי־זה נתקדשו כל הימים טובים שהם אסורים בכל המלאכות, שעל־ידי־זה נדחה זהמת הנחש שנאחזת בהם, כנ"ל.