# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/624/64/8/

והכלל, כי עקר הקיום הוא על־ידי שבת שהגן על אדם־הראשון מזהמת הנחש (זהר תרומה קלח.), שאז בטלים כל המלאכות לגמרי, אבל צריכין להמשיך הקדשה של שבת לששת ימי החל - לדחות זהמת הנחש מימי החל. וזהו עקר המלחמה והברור בימי החל, והכל על־ידי הכח של הבעל־כח הנ"ל. וכשזכה משה לנצח מלחמה זאת בבחינת "ויפלל" הנ"ל, שעל־ידי־זה הוציא ישראל ממצרים, אז נתקדשו כל הימים טובים, שגם מימי החל נעשו ימים טובים שאסורים במלאכה כמו שבת, כי 'אין בין יום־טוב לשבת אלא אכל־נפש בלבד' (ביצה לו:). ועל־ידי־זה יש לנו כח להמשיך הקדשה של שבת לימי החל, על־ידי גדל הכח של משה שעשה מימי החל יום־טוב שהוא כמו שבת, אבל בעצם גשמיותנו עדין ימי החל שלנו רחוקים גם מיום־טוב, והוסיף בנפלאותיו לתן לנו חל המועד שקדוש במקצת, וקצת מלאכות יש בהם, ועל־ידי־זה יכולין לברר גם דברים האבודים כנ"ל. אבל עדין גם ימי חל המועד הם ימים טובים ממש, ואסורים ברב המלאכות, ויש בהם קרבנות רבים וכו', על־כן עדין גם הם רחוקים מימי החל ממש, וחמל עלינו השם־יתברך ונתן לנו חנכה ופורים שהם ימי החל ממש ומתרים בכל המלאכות. ואף־על־פי־כן הם קדושים בקדשות כאלו.

ובזה יש לנו כח לדחות זהמת הנחש בימי החל ממש, כי זה עקר התקון כשזוכין להמשיך האמת בבני אדם שעוסקין במשא ומתן ומלאכות, שגם הם בתוך עסקם לא ישכחו את השם־יתברך, וידעו ויאמינו שהפרנסה רק ממנו יתברך בהשגחתו לבד, ויקדשו המשא ומתן והמלאכות לעשות המשא ומתן באמונה גדולה, ולזכר בהשם־יתברך בכל עת, ולקבע עתים לתורה על כל פנים, ולהרבות בצדקה, ועל־ידי־זה עקר הכנעת ובטול זהמת הנחש מהל"ט מלאכות, שזוכין על־ידי שממשיכין קדשת שבת לימי החל, שאנו זוכין לזה על־ידי גדל כח הצדיקים שיכולים להתפלל 'תפלה־בבחינת־דין' הנ"ל, שעל־ידי־זה נתקדשו כל הימים טובים וחל המועד, עד שאחר החרבן שראו שהסטרא־אחרא מתגברת מאד מאד, וידעו שאף־על־פי שיהיה נבנה הבית שני לא יהיה גאלה שלמה, כי יהיו נכנעים תחת מלכי העכו"ם וגם סופו לחרב, והגלות יתארך מאד בגוף ונפש, על־כן הוסיפו בנפלאותיהם וקבעו לנו עוד שני ימים טובים קדושים בימי החל ממש, שהם חנכה ופורים, שהם מתרים בכל המלאכות ואף־על־פי־כן הם קדושים כל כך, ועל־ידי־זה יש לנו כח לקדש ימי החל ממש, דהינו לקדש הל"ט מלאכות בעצמן, שהם כלל כל העסקים של משא ומתן, וכל מיני גשמיות ותאוות של העולם הזה שיהיה לנו כח גם שם לדחות זהמת הנחש ולזכר בהשם־יתברך, ועל־ידי־זה עקר הקיום שלנו בגלות הארך הזה. וכל זה על־ידי גדל כחם של הצדיקים בעלי כח הנ"ל, כי כל מה שהבעל דבר והסטרא־אחרא מתגברים ביותר, הם מתגברים יותר ויותר בגדל כחם ומתפללים התפלה הנ"ל בכח וגבורה יתרה עד שממשיכין הקדשה לכל הרחוקים ממש בכל המקומות הרחוקים מאד, כמו שרואין שמדליקין נר חנכה למטה מעשרה טפחים (שבת כא:), אשר מעולם לא ירדה שכינה לשם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה ה.). אבל בגדל כחם של הצדיקים גבורי כח הנ"ל. יש לנו כח להמשיך קדשה עליונה ואור גדול כזה למטה למטה כדי לדחות זהמת הנחש במקומה ובשעתה ממש, וכנ"ל.