# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/624/64/9/

וזה בחינת הדלקת נר חנכה - שהוא להמשיך אור הצדיקי אמת שיש להם רוח נבואה, שזהו בחינת אור התורה שכלולה מכל המדרגות של נבואה, שזהו בחינת אור, בחינת (משלי ו, כג): "כי נר מצוה ותורה אור", וכן הצדיק נקרא אור, כמו שכתוב (תהלים צז, י): "אור זרע לצדיק", ומשם מדליקין ומאירין נרות המנורה בבית המקדש, ומשם מאיר אור נר חנכה, שאנו זוכין על־ידי תקף הנס להמשיך אור הצדיקים ואור התורה גם בעמק הגלות הזה, כל אחד ואחד בביתו אפלו במקום שהוא וכנ"ל. והעקר לברר המדמה, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל, עין שם, שצריכין לבקש מאד מאד את הצדיקי־אמת שיש להם בחינת רוח נבואה, כדי לברר המדמה כדי לזכות לאמונה שלמה, דהינו להאמין בחדוש העולם וכו', (עין שם היטב). וזה עקר מצות נר חנכה - כי עקר שליטת המדמה הוא בלילה, כי המדמה הוא בחינת שנה, כמו שכתוב שם, בחינת חשכת לילה, כי כל הערבובים והבלבולים שבאים על־ידי המדמה הם בחינת חשך, כי כמו שבחשך האדם טועה עצמו, ואינו מבחין בין כסף לנחשת וברזל וכו', שבשביל זה נקרא החשך 'ערב' - על שם הערבוב שבשעת החשך, כמובא בספרים, כמו כן הוא המדמה ממש, שהוא בחינת חשך שיכול לטעות עצמו ולערבב הדעת להטות מן האמת, ועל־כן עקר שליטתו בלילה, שהוא בחינת ערב – חשך, בחינת ערבוב ובלבול, שזהו בחינת כח המדמה כנ"ל. ואז בלילה צריכין להדליק נר כדי להאיר בחשך לברר כל הדברים.

וזה ידוע, שכל הדברים שעושין למטה - כלם יש להם שרש למעלה בהתורה הקדושה, שהוא הרוחניות והחיות והקיום של כל העולם ומלאה. והנה הדלקת הנר בלילה - זה נמשך מבחינת מה שצריכין להאיר מאור יום לחשכת לילה. וזה עקר מצות הדלקת הנרות בבית המקדש בכל לילה, שמשם נמשך אור הנר לכל העולם כלו, כי עקר האור הוא מהתורה, שהוא כלליות הנבואה שהיא עקר בחינת הדעת, שהוא עקר אור יום, כידוע (עין זהר בשלח נז.), כמו שכתוב (קהלת ב, יג): "כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך", כי עקר אור התורה נמשך ביום, כמו שכתוב (ויקרא ז, לח): ביום צותו - מלמד, שלא נדבר עמו אלא ביום, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ספרא שם), ועל־כן עקר האור הוא ביום, וכשמגיע הלילה שאז מתפשט החשך הגדול, שהוא בחינת ערב, בחינת ערבוב ובלבול המדמה, אז צריכין להמשיך מאור יום - להאיר גם בחשכת הלילה, שזהו בחינת הדלקת הנר בלילה, דהינו להאיר גם בחשכת לילה על־ידי הארת התורה של יום, הינו לברר המדמה שהוא בחינת חשכת לילה, על־ידי התורה, שהיא בחינת אור יום, שהוא בחינת כלליות הנבואה, שעל ידה עקר ברור המדמה, וכל זה כדי לזכות לאמונה שלמה שצריכין לגדלה בלילה, בבחינת (תהלים צב, ג): "ואמונתך בלילות".

וזה עקר בחינת נר חנכה, כי מלכות יון הרשעה עמדה על ישראל להשכיחם תורתך וכו', כי מלכות יון הרשעה הם הם חכמי יון, שמהם מתפשטים כל הכפירות והאפיקורסות בעולם, כידוע דעת אריסטו היון, ימח שמו ונמח זכרו - שכופר בחדוש העולם, שמחמת זה התגרו בישראל כל מלכי יון הרשעה מחמת שנטו אחר דעתו הרעה והתגרו בישראל, ורצו להשכיחם תורתו, מחמת שעל־ידי התורה עקר הכנעתם, כי בהתורה מפרש 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ' הפך דעתם הרעה.

ועל־כן כשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום, היה הנס בנרות המנורה דיקא, ומחמת זה תקנו להדליק נר חנכה כל אחד בביתו, כי עקר הכנעת מלכות יון הרשעה היה על־ידי בחינת התפלה של הבעל־כח בבחינת דין הנ"ל, כי מתתיהו ובניו היו צדיקים גדולים - גבורים בעלי כח מאד, וצעקו אל ה' בחזקה, ומסרו נפשם על קדוש השם, כי סכנו נפשם למות, חס ושלום, במלחמה בין הערלים והטמאים בשביל קדשת שמו יתברך, כדי להציל את ישראל, שכל זה הוא בחינת 'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח הנ"ל, (כמו שכתבנו בהלכות עכו"ם, הלכה א', עין שם). ועל־ידי ה'תפלה־בבחינת־דין' הנ"ל, זוכין לכל הבחינות המבארין שם, עד שזוכין לבחינת נבואה שהוא בחינת ברור המדמה שעל־ידי־זה זוכין לאמונה שלמה, דהינו להאמין בחדוש העולם שזה העקר (כמו שמבאר שם, עין שם).

וזהו בחינת הדלקת נר חנכה, כי בגדל כחם של הצדיקים הנ"ל המשיכו תקון כזה, עד שכל אחד יכול להאיר בביתו הארת הצדיקי אמת שהוא הארת התורה, שהוא בחינת נבואה - לברר המדמה בשעתו, דהינו בלילה, לידע גם בעמק חשכת הגלות המר הזה אמתת האמונה הקדושה שיש יחיד קדמון יתברך שמו שברא את העולם יש מאין המחלט, דהינו אמונת חדוש העולם שהוא העקר, ועל־ידי־זה נדחה זהמת הנחש שהם אמונות כוזביות של המנחשים והקוסמין, שמהם נמשכין כל הכפירות שמשם כל זהמת הל"ט מלאכות, שהם בחינת זהמת הנחש, כי צריכין להמשיך קדשת האמונה הקדושה שהוא קדשת התורה הקדושה - קדשת שבת לתוך ימי החל בעצמן, לקדש גם ימי החל בעצמן בבחינת קדשת שבת, לדחות זהמת הנחש גם בעצם ימי החל בתקף הגשמיות בחשכת הגלות בגוף ונפש, וכנ"ל.