# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/61/1/

והנה עקר התגברות מלכות הרשעה, שהיא המן־עמלק, הוא כשהמלכות דקדשה היא בהסתר, בחינת "הסתר אסתיר", כמו שכתוב (בראשית כה, כג): "ולאם מלאם יאמץ". ועל־כן התגבר המלכות אחשורוש על־ידי פגם וחטא האכילה, שגרם להם להנות מסעדה של אותו רשע - על־ידי־זה התגבר עליהם, כי על־ידי פגם האכילה הוא הסתרת פנים, בבחינת (דברים לא, יז): "והסתרתי פני והיה לאכל", כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן מז, סז). כי על־ידי פגם האכילה כשאינה בכשרות - יכולים לפל, חס ושלום, מהשבעים פנים של תורה - לבחינת שנה, שהיא בחינת הסתרת פנים, כמו שכתב רבנו מזה במאמר 'פתח רבי שמעון ואמר: "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (בסימן ס), עין שם.

ועל־כן נתיעץ לעשות הסעדה בסוף גלות בבל, דהינו בסוף השבעים שנה של גלות בבל, כי שבעים שנה של גלות בבל הוא בחינת שנה, בחינת (תענית כג.): 'מי איכא דניים שבעים שנין', שכתוב במאמר הנ"ל, בחינת (תהלים צ, ה־י): "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, זרמתם שנה יהיו", בחינת (שם קכו, א): "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים" - שזה קאי על שבעים שנה של גלות בבל, כמו שפרש רש"י ז"ל, ועל־כן בסוף השבעים שנה, שאז הוא התגברות השנה, בחינת ההסתרה הנ"ל, על־כן כשראו המן ואחשורוש שעדין לא נגאלו ישראל ולא נתעוררו משנתם, על־כן סבר שלא יגאלו ויתעוררו עוד, כי עד השבעים שנה יש תקוה להתעורר משנה, מאחר שעדין לא נפלו מכל השבעים פנים, ועל־כן היה ראוי שיהיה הגאלה תכף ומיד בסוף השבעים שנה ולא תאחר אפלו רגע, כי כשיתעכב יותר משבעים שנה ונופלים, חס ושלום, מכל השבעים פנים, אזי קשה מאד להתעורר מהשנה, כי אם על־ידי בחינת הדרת פנים, שזה אי אפשר להיות כי אם על־ידי משיח שיבא במהרה בימינו, שהוא בחינת הדרת פנים, בבחינת (דניאל ז, יג): "ועד עתיק יומין מטא" וכו' - עתיק יומין זה בחינת הדרת פנים (כמו שכתוב שם במאמר 'פתח רבי שמעון' הנ"ל, עין שם היטב).

ועל־כן כשראו שלא נגאלו בסוף השבעים שנה, כי טעו בחשבון, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יא:) - על־כן נתיעצו להגביר השנה עליהם ולהפילם מכל השבעים פנים, שהם בחינת שבעים שנה על־ידי האכילה, שעל־ידי־זה נופלים לבחינת שנה כנ"ל, ועל־כן עשו סעדה בסוף השבעים שנה כדי שיהנו ישראל מהם, כי זה ידוע, שכל סעדתו של אותו רשע היה כדי להכשיל ישראל באכילת אסור, וכנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יא:): בימים ההם כשבת המלך על כסא מלכותו וכו' (אסתר א, ב) - כשנתישבה מלכותו, כי חשב וטעה וכו', כי על־ידי טעותו שסבר שכבר כלו השבעים שנה ולא נגאלו, על־כן לא יגאלו עוד, כי יפלו, חס ושלום, לשנה יותר משבעים שנה כנ"ל. ועל־כן עשה משתה דיקא - כדי להכשיל ישראל, כדי להגביר עליהם השנה ולהפילם, חס ושלום, מכל בחינת השבעים שנה, שהם בחינת שבעים פנים של תורה, כדי שעל־ידי־זה תתקים מלכותו, כנ"ל. ועל־כן באותו סעדה יעץ המן הרשע להרג את ושתי המלכה, שכל זה היה עצת הסטרא־אחרא, וכונתה היה כדי שעל־ידי־זה יתגלגל הדבר - ותלקח אסתר אל בית המלך - כדי להביא בחינת מלכות בהסתרה יתרה ביניהם.

אבל באמת היה כח במרדכי לגלות ההסתרות, כמו שכתב רבנו שם (סימן נו), וגם יש לו כח לעוררם ולהקימם מהשנה והנפילה מכל השבעים פנים, על־ידי פגם האכילה הנ"ל, כי מרדכי הוא בחינת "רב חסד", בחינת הדרת פנים, בחינת עתיק יומין, בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שעל־ידי־זה יכולין לעורר מהשנה של כל השבעים פנים הנ"ל, כי 'מרדכי' בגימטריא ' רב חסד ', כמובא במאמר הנ"ל:

וזה שמצינו שכל עקר הגאלה ההוא הביא מרדכי על־ידי ספור מעשה, בחינת (אסתר ב, כב): ויגד מרדכי לאסתר המלכה - שספר המעשה שהיה – לאסתר, שהיא בחינת ההסתרה, בחינת שנה - כדי לעורר מהשנה ולגלות ההסתרה על־ידי־זה כנ"ל. וכן היה בסוף, שעל־ידי־זה באה הגאלה אז, כמו שכתוב (אסתר ו, א): בלילה ההוא נדדה שנת המלך - שנת מלכו של עולם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה טו:). וזה היה על־ידי ספורי־מעשיות של בחינת מרדכי, כמו שכתוב (אסתר ו, א־ב): ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים וכו' וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי - שמצאו ספורי מעשיות של מרדכי בחינת "רב חסד" כנ"ל, כי על־ידי ספורי מעשיות של מרדכי שספר לאסתר, שהיא בחינת כנסת ישראל שבאו בהסתרת פנים בבחינת שנה כנ"ל - ועל־ידי־זה הקיצם ועוררם מהשנה והחזירם בתשובה, על־ידי־זה גרם בחינת התעוררות השנה לעלא, בחינת נדדה שנת המלך הנ"ל, כי על־ידי אתערותא דלתתא הוא אתערותא דלעלא. וזה בחינת ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי - שבחינת אסתר, דהינו כנסת ישראל, היה לה פתחון פה להמליץ טוב על ישראל, כי ספרה למלכו של עולם והביאה למעלה ספורי מעשיות של מרדכי, שעל־ידי־זה היה התעוררות השנה, כנ"ל.

וזהו בחינת קריאת המגלה, שקבעו לדורות לקרות המגלה בכל שנה ושנה, והיא עקר המצוה של פורים - כדי לעורר את ישראל בכל שנה מבחינת שנה על־ידי ספור מעשה של שנים קדמוניות, שזה בחינת המגלה, שהיא דבר יקר מאד, וכל עקרה הוא בחינת ספור מעשה, שמתחלת: ויהי בימי אחשורוש, וכן עד סוף המגלה - הכל הולך על דרך ספור מעשה, והוא מעשה של מרדכי ואסתר, שהוא בחינת מעשה של שנים קדמוניות, שעל־ידי־זה מעוררין מהשנה בכל שנה ושנה, בבחינת (אסתר ט, כז־כח) והימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה שהמעשה של הימים האלה מביאים לבחינת זכרון בכל שנה וכו', שהיא בחינת התעוררות השנה שהוא בחינת שכחה, כי השנה היא הסתלקות המחין, שזה בחינת שכחה - שרצה המן להגביר עליהם בבחינת "הפיל פור", שהוא בחינת שכחה, כמובא. וכן בכל שנה נעשה זאת, כמובא בספרים (פרי עץ חיים, פורים, פרק ה), ועל־ידי קריאת המגלה כנ"ל מבטלין השכחה בחינת השנה, כנ"ל. וכן מהאי טעמא אמרו רבותינו ז"ל (ארח־חיים, סימן תרצ, סעיף יז): 'צריך לפשטה כאגרת', כי היא כמו ספור מעשה שמספרין מאגרת מעשה שהיה בימי מרדכי ואסתר, בחינת מעשה של שנים קדמוניות, כנ"ל: