# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/61/2/

והנה עקר התגברות המן היה בחדש אדר, שאז רצה להתגבר, על־ידי שראה שאז מת משה, שהוא היה עקר וכלל קבלת התורה, שעל־ידי התורה מגלין ההסתרות, כמו שכתוב במאמר "וביום הבכורים" הנ"ל, וסבר, שמאחר שמת משה - אז נתבטל כח עסק התורה, ואי אפשר לגלות ההסתרה עוד, ומחמת זה התגבר אז, כי הוא כנגד מלכות דקדשה, וכשהמלכות דקדשה בבחינת ההסתרה על־ידי שאין עוסקין בתורה - אזי מתגבר בחינת המן־עמלק. וזה בחינת "הקל קול יעקב והידים ידי עשו" - בזמן שהקול קול יעקב אין הידים וכו' (בראשית רבה סה, כ), כי על־ידי קול יעקב שהוא עסק התורה, שעל־ידי־זה מגלין ההסתרות - ואזי אין כח למלכות הרשעה, שהיא בחינת ידי עשו, שהיא מלכות המן־עמלק שהוא מזרע עשו.

וזה בחינת (אסתר ג, ז): הפיל פור הוא הגורל - כי למעלה כלו טוב, ושם בשרשם אפלו הסטרא־אחרא בשרשה הוא טוב, ולמטה נתפרדין לימין ושמאל, שהם סטרא דקדשה וסטרא אחרא. ולמעלה נשפע שפע החיים תמיד שהוא כלו טוב, וצריך לעשות כלים לקבל החיות, שזה נעשה על־ידי עסק התורה, שהוא בחינת ימים ומדות - שעל ידה מקבלין החיות לתוך הכלים והמדות (כמו שמבאר שם). וכשאין עסק התורה חס ושלום, אזי נכנסת חס ושלום, הסטרא־אחרא, ומקבלת החיות הנשפע מלמעלה, בבחינת (משלי ל, כב): "תחת עבד כי ימלך ושפחה כי תירש" וכו'. והגורל הוא בחינת עלמא דאתי, כמו שכתוב (דניאל יב, יג): "ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין", כמרמז בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן נז), ושם בבחינת עלמא דאתי הוא גורל אחד כלו טוב, כי שם הוא בחינת 'כלו טוב כלו אחד' ואין שום רע כלל, ולמטה משם מתפרדין לשני גורלות – "גורל אחד לה' וגורל אחד" וכו', שזה בחינת כח הבחירה שיש כח ביד כל אחד לבחר לעצמו גורלו וחלקו.

על־כן צריכים לשמר מאד את הזכרון - שהיא לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי. כי למטה בבחינת הימים, בחינת עולם הזה, קשה מאד וכבד על האדם לבחר בגורל הטוב, מחמת ששני הדרכים נתונים לפניו, וגם אפשר לטעות לפעמים, חס ושלום, להמיר טוב ברע או רע בטוב, אבל כשמדבק מחשבותיו בעלמא דאתי ששם כלו טוב, גורל אחד כלו לה' - אזי בודאי לא תמעד אשוריו, כי משם יוכל להמשיך דרך הטוב שילך בה בעולם הזה, ויוכל לבחר לו דרך החיים והטוב אפלו בתוך הימים בעולם הזה - על־ידי שמחשבתו דבוקה תמיד בעלמא דאתי שמשם יוצאים כל הדרכים, כנ"ל:

וזה בחינת (דברים ל, טו־יט): ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכו' ובחרת 'ב'חיים" - בפתח הבית, מורה על החיים הידועים, שהיא עלמא דאתי, שהיא מקור החיים, הינו מחמת ששני הדרכים נתונים לפניך, על־כן העצה שתדבק מחשבתך בעלמא דאתי ותבחר בחיים הידועים - חיים הנצחיים, שמשם תוכל להמשיך לך דרך נכונה דרך החיים שתלך בו בעולם הזה. וזה שהתפאר דוד המלך, עליו השלום, על שנפל לו גורל הטוב מלמעלה, דהינו שזכה שנשפע לו מגורל העליון בחינת עלמא דאתי שהוא כלו לד' כנ"ל - נמשך לו גם למטה שיהיה גורלו טוב בעולם הזה - להיות בחלקו של הקדוש־ברוך־הוא.

וזהו ה' מנת חלקי וכוסי (תהלים טז, ה) - שזכה להיות בחלקו של השם־יתברך, כי אתה תומיך גורלי - 'אתה' זה בחינת עלמא דאתי, בחינת (נחמיה ט, ז): "אתה הוא ה' האלקים" - שזה בחינת עלמא דאתי שהוא כלו טוב, בחינת "ה' הוא האלקים". וזה אתה תומיך גורלי - 'תומיך', לשון השפלה וירידה, כמו שפרש רש"י שם, הינו שבחינת 'אתה', בחינת עלמא דאתי - משם ירד ונשפע לי גורלי הטוב להיות ה' מנת חלקי כנ"ל, וכל זה הוא על־ידי התורה, שעל ידה ממשיכין החיים לתוך הימים והמדות, דהינו שממשיכין החיים ממקור החיים מעלמא דאתי, לתוך הימים והמדות - לזכות לגורל הטוב, כנ"ל.

וזהו חבלים נפלו לי בנעמים - שזכיתי לחלק הנעים על־ידי אף נחלת שפרה עלי - על־ידי בחינת התורה, שהיא נחלת שפרה – בחינת (בראשית מט, כא): "אמרי שפר" כי התורה היא בחינת תפארת, כמובא.

וזה בחינת (ויקרא טז, ח): "ונתן אהרן על שני השעירם גרלות" וכו', כי כדי להמשיך גורל של שם בימין וגורל של שמאל בשמאל, על־כן הצרך להגביה ולנשא שני הגורלות שהם ימין ושמאל שניהם לה' - ששם בשרשם כלו טוב, ואזי יוכל להמשיך משם כרצונו - לתן לכל אחד חלקו וגורלו כראוי, ולא יחליף ולא ימיר, חס ושלום, שיהיה, חס ושלום, של שם בשמאל, שזה היה כשלא היה הכהן הגדול הגון, ולא היה יכל לאדבקא מחשבתו בעלמא דאתי.

ועל־כן המן הרשע הפיל פור הוא הגורל - שרצה להפיל גורל - להפיל ממש, שרצה להפיל הגורל שהוא מקור החיים - להמשיך לעצמו לחלקו וגורלו, חס ושלום, להמשיך הגורל והחיים לסטרא אחרא, חס ושלום, כנ"ל. וזה בחינת הפיל פור - שהוא בחינת שכחה, כמובא וכנ"ל, שהוא סטרא דמותא, בחינת (תהלים לא, יג): "נשכחתי כמת מלב", שרצה להפיל הגורל הנ"ל למטה לחלקו, חס ושלום, שהוא בחינת שכחה סטרא דמותא, בחינת הפיל פור הפך הגורל, בחינת עלמא דאתי שהוא מקור החיים, בחינת זכרון כנ"ל, כי רצה להמשיך הגורל למטה לחלקו לבחינת פור, בחינת שכחה כנ"ל. ולא עלה בידו טעותו כי אם בחדש אדר, שאז מת משה וסבר שנתבטל כח התורה כנ"ל, שאזי יוכל להמשיך לעצמו הגורל, חס ושלום, כנ"ל. וזהו הפיל פור הוא הגורל וכו' ומחדש לחדש שנים־עשר הוא חדש אדר, כמובא במאמר "ואלה המשפטים" (בסימן יוד).

אבל באמת מרדכי שהיה גם־כן בחינת התורה - היה לו כח לגלות ההסתרות ולהכניעו ולהוציא ממנו כל יניקתו שינק מהקדשה, ולעשות מזה תורה חדשה, בבחינת (איוב כ, טו): "חיל בלע ויקיאנו", כמו שכתב רבנו שם. דהינו שהיה לו כח להכניע הרע ולהגביה החיות שיש שם, עד שרש יניקתם ממקור החיים, ואזי ישוב ויתהפך החיות שהיה אצלו בגלות ויהיה נעשה מזה תורה חדשה, כנ"ל. וזה בחינת מה שכתב רבנו שם, שעל־ידי שמכניעין העצבות רוח, שהוא זהמת הנחש, שהיא בחינת עמלק, שעל־ידי־זה בחינת עצבון ידים, בחינת (שמות יז, יב): "וידי משה כבדים" וכו' - על־ידי־זה שמכניעין אותו אזי יכולין לשאת את הידים, בחינת (דברים לב, מ): "אשא אל שמים ידי", ומשם מקבלים דבורים בחינת (ערובין יג:): 'אלו ואלו דברי אלקים חיים', עין שם, הינו על־ידי שמכניעין הרע הנ"ל - על־ידי־זה מנשאין את הידים שהם יד ימין ויד שמאל שמשם אחיזת הסטרא־אחרא - מנשאין שניהם למעלה לבחינת עלמא דאתי, שזה בחינת שמים - אש ומים ביחד, בחינת 'אלו ואלו דברי אלקים חיים', כלו טוב וכלו אחד, בחינת (משלי ג, יט): "כונן שמים בתבונה", שזה בחינת (איוב כו, יד): "ורעם גבורתיו מי יתבונן" - 'מי יתבונן' דיקא, בחינת בינה עלמא דאתי, ששם כלו אחד, אלו ואלו וכו' כנ"ל, ועד שם צריך להגביה הידים הנ"ל, ואזי נמשך משם דעת גדול מאד, שהוא בחינת תורה חדשה שנעשה מההסתרה הנ"ל, בבחינת "חיל בלע ויקיאנו" כנ"ל, כי זאת התורה היא תורה גבה ועליונה מאד, (כמו שמבאר שם בסימן נו).

וזה בחינת המגלה שהיא נעשית מבחינה הזאת, כי על־ידי שהתגבר המן והיה אז הסתרה גדולה מאד, בחינת (דברים לא, יח): "הסתר אסתיר", על־ידי־זה אחר־כך כשזכו לנצחו - על־ידי־זה נעשה מבחינת ההסתרה הזאת תורה חדשה, שהוא בחינת המגלה, שהיא תורה חדשה שנעשה מזה, כנ"ל (וכמו שכתבנו לעיל מזה בהלכות קריאת התורה, הלכה א', עין שם), ועל שם זה נקראת מגלה, על שם שהיא נעשה מהתגלות ההסתרה, כנ"ל: