# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/61/7/

וזה ענין סעדת פורים. כי מעתה שנתתקן הדעת וזוכין לבחינת מחלקת לשם שמים, שהם בחינת הדבורים שמקבלים מן הידים (כמו שכתוב שם). שזה בחינת מפלת המן־עמלק ומקרא מגלה, שהיא בחינת דעת של התגלות ההסתרה כנ"ל, על־כן זוכין עתה לבחינת "לחם מן השמים", בחינת אכילת מן, בחינת מצה (כמבאר שם). ועל־כן דיקא מצוה לאכל ולהרבות בסעדה, כי אכילת זה היום היא בחינת דעת, בחינת "לחם מן השמים", בחינת מחלקת לשם שמים, שהיא שלמות הדעת (כמבאר שם). ועל־ידי אכילת סעדה זו של פורים נתתקן פגם האכילה שנהנו מסעדה של אותו רשע - שעל־ידי־זה היה פגם הדעת מאד וגברה ההסתרה כנ"ל, אבל אכילה זו הוא הפך מזה, כי הוא בחינת שלמות הדעת כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה טז ע"ב): "ליהודים היתה אורה" – זו תורה, כי על־ידי עסק התורה נתגלו ההסתרות, שזהו הנס של פורים, כנ"ל.

וזה בחינת מתנות לאביונים, כי לפי גדל הדעת - כן גדל הרחמנות, (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל). וזה בחינת הצדקה של מתנות לאביונים - שזוכין לרחמנות על־ידי הדעת. גם צדקה הוא בחינת שלום, בחינת 'מרבה צדקה מרבה שלום'. וכל זה תלוי בשלמות הדעת, שעל־ידי־זה נתרבה הרחמנות והשלום, (כמו שכתוב שם, עין שם). ועל־כן שולחין אפלו לעשירים - משלוח מנות, הכל בשביל כדי להרבות השלום מאד, מאחר שזכו לדעת גדול מאד כנ"ל. גם על־ידי צדקה מכניעין מלכות המן־עמלק שהיא כנגד מלכות דקדשה ומתגבר בתאות עשירות (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל), ועל־ידי הצדקה מכניעין תאות העשירות, כמו שמבאר במאמר "אשרי העם" (סימן יג):