# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/62/1/

כי המן רצה להשמיד ולהרג וכו' את כל היהודים, ורצה לבטל ההתפארות של ה' יתברך שמתפאר עם עמו ישראל. ועל־כן רצה להתגבר בחדש אדר שמת בו משה רבנו, עליו השלום, שהוא היה מגלה ההתפארות ועל־ידי־זה זכה להביא התורה בעולם, שהוא בחינת ההתפארות שמתפאר הקדוש־ברוך־הוא עם עמו ישראל על־ידי התורה שמקימין ישראל.

ועל־כן על־ידי התורה היה התגלות הרצונות של הבריאה, כמו שכתוב (רש"י בראשית א, א): "בראשית" - בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית. כי 'אוריתא וקדשא בריך הוא כלא חד', כי התפארותו יתברך הוא עם ישראל על־ידי התורה, כנ"ל, ועל־כן התורה נקראת תפארת, כמובא (זהר בהעלותך קנב.). ומשם היה כלל קבלת התורה, על־ידי שהיה יכול לגלות ההתפארות של כל אחד ואחד מישראל אפלו מהפחות שבפחותים, כמו שמובא במאמר "כי תצא" (בלקוטי תנינא סימן פב), שמשה היה מקשר עצמו עם הפחות שבישראל והיה מוצא בו אלקות - כי היה ענו מכל האדם, ועל־ידי־זה עשה דרך כבושה בחדש אלול והביא אז התורה לעולם, עין שם. ועל־כן זכה משה לכליל תפארת, כמו שאומרים: ישמח משה במתנת חלקו כליל תפארת בראשו נתת לו בעמדו לפניך וכו', כי על־ידי מעמד הר־סיני שזכה לקבלת התורה, שהוא בחינת התפארות כנ"ל, על־כן זכה לכליל תפארת, מאחר שהכל נעשה על ידו כנ"ל, ועל־כן רצה להתגבר דוקא בירח שמת בו משה, כנ"ל.

ועל־כן עקר התגברותו היה על־ידי פגם האכילה שנהנו ישראל מסעדה של אותו רשע, שכל זה היה על־פי עצתו כדי להכשילם במאכל של אסור, כי על־ידי פגם האכילה - נפגם ונתערבב הדעת, שעל־ידי־זה מתכסה הצדיק שמגלה ההתפארות (כמו שמבאר שם). ומשם יניקת המן והסטרא־אחרא שיניקתם מפגם המזבח, פגם האכילה, שעל־ידי־זה נתגבר טרוף הדעת שמשם יניקתו. ועל־כן עשה המן עצמו עבודה־זרה, כי יניקת העבודה־זרה הוא משם - מבחינת פגם המזבח הנ"ל (כמו שמבאר שם). וזה שאמרו רבותינו ז"ל (חלין קלט.): שהמן מרמז בהתורה בפסוק (בראשית ג, יא): "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת", כי עקר יניקתו מפגם האכילה, שעל־ידי־זה נפגם הדעת, שזה בחינת פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע, כי על־ידי פגם האכילה נתכסה אור הצדיק המגלה ההתפארות ונפגם בחינת ההתפארות, חס ושלום, ומשם יניקת העבודה־זרה מנפילת ההתפארות, כמו שכתב רבנו במקום אחר (בסימן יא), ועל־כן עשה את עצמו עבודה־זרה, וכנ"ל.

ועל־כן צריך לתקן פגם המזבח לזכות לאכילה בכשרות, שאז דיקא על־ידי האכילה נתרומם ונשלם הדעת, וזה נעשה על־ידי הצדקה, (כמו שמבאר שם). וזה בחינת מתנות לאביונים שנותנין בפורים, שעל־ידי־זה נתרבה האהבה והשלום, שעל־ידי־זה נעשה אויר הנח והזך, שעל־ידי־זה נכתבין דברי מרדכי בספריהם. בבחינת (אסתר ח, יז): וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי (כמו שמבאר שם):

וזה בחינת קריאת המגלה, שזה בחינת הכתב שנעשה על־ידי מרדכי שנכתב ונחקק בספריהם, שעל־ידי־זה נעשה הנס, כי על־ידי־זה נעשין גרים, בחינת ורבים מעמי הארץ מתיהדים (אסתר ח, יז), שעל־ידי־זה נשלם פגם המזבח, שעל־ידי־זה נשלם הדעת, שעל־ידי־זה נתגלה אור הצדיק המגלה ההתפארות של ישראל. ועל־ידי כל זה הוא מפלת המן שיניקתו מפגם המזבח כנ"ל, עין שם היטב. ועל־כן עקר תקון המגלה נתתקנה ונעשית שתהיה כתובה בספריהם, וכמו שמובא (טורי־זהב, ארח־חיים, סימן שלד, סעיף־קטן יא) שבשביל זה אין שום שם בפרוש בכל המגלה מחמת זה, שתהיה כתובה בספריהם, כי כל עקר בחינת המגלה הוא בחינת הכתב שנחקק ונכתב בספריהם שנעשה על־ידי מרדכי, שעל־ידי־זה נעשה הנס של מפלת המן, כנ"ל.

וזה שכתוב, "וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדלת מרדכי... הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס - שזה לא מצינו במקומות אחרים, כי אין דרך המקרא לכתב רק שיתר הדברים נכתבים בספרי המלכים של ישראל ויהודה, אמנם כאן שהמקרא מפרש שכל מעשה תקפו וגבורתו של הנס וגדלת מרדכי כתובים עקר בספריהם, כי שם רואים גדלת מרדכי ותקף הנס שעשה - שהיה יכל לעשות בחינת כתב כזה בספריהם, שעל ידו הוציא הטוב שהיה כבוש ביניהם כל כך כמו שהיה אז, ועשה נס גדול כזה על־ידי הכתב הנ"ל, כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה טז.): שבשעה שבא המן למרדכי להרכיבו על הסוס וכו', מצאו שהיה עוסק בהלכות קמץ של מנחה וכו'. ואמר לו, אתי קמץ מנחה דידכו ובטיל עשרת אלפים ככר כסף (הגיעה זכות מצות קמץ המנחה שלכם ובטל את העשרת אלפים ככר כסף) - 'קמץ מנחה' דיקא, הינו בחינת קרבנות שהם שלמות המזבח, שעל־ידי־זה היה מפלת המן, כנ"ל. וזה בחינת משלוח מנות איש לרעהו - הכל בשביל להרבות השלום, שעל־ידי־זה נעשה אויר הנח, שגם כל הצדקה של מתנות לאביונים הוא הכל בשביל זה, כנ"ל. ועל־כן מצוה גדולה לאכל בפורים ולהרבות בסעדה מאד, כי עקר שלמות הדעת ותקונו והכנעת הכסילות שמשם יניקת המן כנ"ל, הוא על־ידי אכילה כשהוא בכשרות כנ"ל (וכמבאר שם, עין שם). שזה נעשה על־ידי הצדקה ומקרא מגלה, כנ"ל. ועל־כן נוהגין לעשות עקר הסעדה סמוך לערב אחר שעשו התקונים של הפורים, שעל ידם נשלם הדעת כנ"ל, אז התרה האכילה והיא מצוה גדולה להרבות בסעדה, כי אז האכילה הוא עקר שלמות הדעת, כנ"ל.

ועל־כן מתענין קדם פורים תענית אסתר - כי התענית הוא תקון תאות אכילה, כמו שכתב רבנו במקום אחר (בסימן מז), והוא בעצמו בחינת הצדקה, כמו שכתב רבנו במקום אחר (בסימן לז), בחינת (ברכות ו:): 'אגרא דתעניתא צדקתא' (השכר שמקבלים על התענית הוא על הצדקה שנותנים). שעל ידה נתתקן פגם האכילה, כנ"ל. וזה ש קצת נוהגין לתן מתנות לאביונים ביום תענית אסתר, כי הצדקה והתענית הם בחינה אחת וצריך להקדים אותן, כי על ידם עקר הנס כנ"ל, כי עקר התקון של פגם האכילה הוא הצדקה, (כמבאר במאמר הנ"ל):