# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/63/1/

והנה המן הרשע, שהוא מזרע עמלק, שהוא ממנה על פגם טמאה זו - רצה להתגבר על ישראל בזמן גלות בבל שבעים שנה, שהוא בחינת שנה, כמובא בספרים (פרי־עץ־חיים, פורים, פרק ה). והתגברותו על ישראל היה על־ידי פגם המאכלים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יב.): מפני מה נתחיבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? מפני שנהנו מסעדתו של אותו רשע, כי מאכלים טמאים הם בחינת פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע שפגם בו אדם־הראשון, שעל־ידי־זה פגם בטפי המח, ועל־ידי־זה נתקלל "בעצבון תאכלנה". ועל־כן עקר התקון על־ידי השמחה - הפך "בעצבון תאכלנה", אבל אין יכולין לתקן כי אם מאכלים טהורים שתקונם כשזוכין לאכל בשמחה, כמבאר שם, אבל מאכלים טמאים שאסרה תורה אין להם שום תקון, ועל־כן מי שנהנה מהם - נמשך עליו, חס ושלום, בחינת "בעצבון" הנ"ל, שהם פגם חטא אדם־הראשון, שמשם נמשך, חס ושלום, טמאה הנ"ל, שממנה עליו המן־עמלק, שעל־ידי־זה נתחיבו שונאיהן של ישראל כליה, חס ושלום, כי על פגם זה נאמר (בראשית ב, יז): "ביום אכלך ממנו מות תמות".

וזה שאמרו רבותינו ז"ל עוד: מפני שהשתחוו לצלם וכו', והינו הך ולא פליגי, כי הא בהא תליא, כי השתחוו לעבודה־זרה - הינו פגם אמונה שהיא התחלת הפגם. ואחר־כך נמשך מזה הפגם־אמונה - פגם טמאה הנ"ל (כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם). וגם על אדם־הראשון אמרו רבותינו ז"ל שפגם באמונה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לח:) שכפר בעקר, כי כל הבחינות הנ"ל - קשורים זה בזה, פגם אמונה ופגם טמאה הנ"ל ופגם המאכלים, חס ושלום, כמבאר שם, עין שם היטב. כי אחיזת המן היה מפגם עץ הדעת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין קלט:): המן מן התורה מנין? שנאמר (בראשית ג, יא): "המן העץ" וכו', הינו כנ"ל. ועל־כן רצה להתגבר בחדש אדר שמת בו משה, כי מיתת משה זה בחינת הסתלקות הדעת, בחינת שנה, שאז הוא זמן התגברותו, חס ושלום, כשאין תקון בכל הבחינות הנ"ל: