# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/63/11/

וזה בחינת מתנות לאביונים שנותנין בפורים. כי צדקה הוא בחינת תקון המשפט, בבחינת (תהלים צט, ד): "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית", וכמובא בדברי רבנו, נרו יאיר, במקום אחר במאמר "אמר אל הכהנים" (סימן ב), שצדקה הוא בחינת משפט, בחינת כי (תהלים עה, ח): "אלקים שפט זה ישפיל וזה ירים", עין שם. ועל־כן רצה המן לקלקל הצדקה של ישראל, ורצה לשקל עשרת אלפים ככר כסף - כנגד השקלים של ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יג:; ועין תוספות טז. דבור המתחיל 'ודחי'), כי כל מחשבתו הרעה היתה להגביר חס ושלום, פגם המשפט כנ"ל. ועל־כן כשזכו לנצחו ולהפילו - תקנו מתנות לאביונים, הינו צדקה, שהוא בחינת תקון המשפט כנ"ל, ועל־כן צדקה הוא תקון הברית, כמובא (סימנים רמב, רסד). כי תקון המשפט הוא תקון הברית כנ"ל. ואז נשפע השפע אל מלכות דקדשה, שזה בחינת שמיני עצרת, כמבאר במאמר הנ"ל, שזהו בעצמו בחינת צדקה שמשפיעין לעני ואביון, שהוא בחינת נוקבא, בחינת מלכות דקדשה דלית לה מגרמא כלום, שזהו עקר תקון הברית, (כמובא במקום אחר, בסימן רסד):