# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/63/2/

גם עקר חזוק המלאך הוא בניסן (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל), כי אז הוא זמן שנותנין ההתמנות לכל המלאכים, ואז נתחדש הרצון, ואז הוא זמן שמחתם. וחשב המן להתגבר עליהם בחדש אדר שהוא רחוק מניסן בתכלית הרחוק, כי חשב שכל חדש, שהוא רחוק יותר מניסן - נחלש בו כח המלאך יותר, ועל־כן רצה להתגבר באדר דיקא, שהוא בתכלית הרחוק מניסן. וזה שדקדק הכתוב: הפיל פור מיום ליום ומחדש לחדש שנים־עשר הוא חדש אדר - 'לחדש שנים־עשר' דיקא, כי זה דיקא היתה מחשבתו הרעה מאחר שהוא חדש השנים־עשר מניסן, שהוא בתכלית הרחוק ממנו, מה שאין חדש אחר רחוק מניסן יותר מאדר שהוא החדש האחרון. על־כן רצה להתגבר בו, חס ושלום, כי חשב שבו כבר נחלש יותר חזוק המלאך, כי עקר החזוק הוא בניסן, כנ"ל. וזה שכתוב: ישנו עם אחד, ודרשו רבותינו ז"ל: 'ישנו עם אחד', לשון שנה, כי עקר כחו בזמן השנה, כנ"ל: