# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/63/3/

והתקון היה על־ידי התענית, כמו שכתוב (אסתר טז, ד): "וצומו עלי" וכו', כי תענית הוא תקון פגם המאכלים, כי על־ידי תענית נעשה שמחה, שזה בחינת תענית חלום, כמבאר שם היטב, עין שם. ועל־כן נקבע פורים לשמחה ולמשתה וליום־טוב, כי עקר התקון על־ידי בחינת שמחה, שהוא תקון המאכלים בחינת חזוק כח המלאך, כנ"ל. וזה בחינת סעדת פורים, כי צריכין דיקא להרבות בסעדה בפורים מאחר שזכו לתקן המאכלים, על־כן הוא מצוה גדולה אז לשמח ולהרבות בסעדה לקים (קהלת ט, ז): "לך אכל בשמחה לחמך", שזהו בחינת תקון השנה, תקון פגם טמאה הנ"ל (כמו שמבאר שם, עין שם).

וזה שאמרו רבותינו ז"ל, משנכנס אדר מרבין בשמחה - כי עקר התקון הוא השמחה, שהוא חזוק המלאך כנ"ל. וזהו שדקדקו, משנכנס אדר וכו', כי באמת עקר השמחה היתה ראויה שתתחיל בניסן, כי אז הוא עקר חדוש הרצון ואז הוא זמן השמחה (כמו שכתוב שם), אבל מאחר שחשב עלינו המן הרשע להתגבר עלינו באדר על־ידי פגם המאכלים כנ"ל, על־כן אחר שזכינו להתגבר עליו על־ידי תקון השמחה כנ"ל, על־כן עתה אנו מתחילין השמחה מאדר. וזהו משנכנס אדר מרבין בשמחה - הינו כי תכף כשנכנס אדר אזי אנו מתחילין בשמחה, שהוא חזוק המלאך, כדי להכניע ולשבר כח המן הרשע, על־ידי־זה, כנ"ל. כי באמת אף על־פי שעקר חזוק המלאך הוא בניסן, אף־על־פי־כן אנו יכולין לחזק כח המלאך בכל השנה, וזה נעשה על־ידי השמחה, כי על־ידי השמחה נתחזק כח המלאך כאלו נתחדש הרצון אז (כמו שמבאר שם). ועל־כן עתה מתחיל השמחה מאדר שהוא חזוק המלאך, כנ"ל. ועל־כן עקר מפלתו היתה בניסן, כי אז הוא עקר חזוק המלאך, כנ"ל: