# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/63/4/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה טו:): 'מה ראתה אסתר שזמנה את המן על הסעדה? לקים (משלי כה, כא): "אם רעב שונאך האכילהו לחם וכו', כי גחלים אתה חתה על ראשו" - 'גחלים' דיקא, כי התגברות המן היה על־ידי פגם המאכלים כנ"ל, ועקר ההתגברות, חס ושלום, הוא, כי כשאין חזוק בהמלאך אזי השדים מקבלים ויונקים הרבה מן המאכלים, ואזי נתערב כח השד בתוך המאכלים, ומאחר שהשדים מקבלים כח המלאך, חס ושלום, והמלאכים הם בחינת (יחזקאל א, יד): "מראהו כלפידים כגחלי אש", על־כן כשהם מקבלים חס ושלום, כח המלאך, אזי מחממים חס ושלום, בטמאה הנ"ל על־ידי־זה.

וזה היתה כונת אסתר שזמנה אותו על הסעדה, כדי שהיא תתן לו לחם לאכל - היא תתן לו דיקא, כי זהו תקון המאכלים כשאנו נותנין להם לחם לאכל, כי כשאין חזוק בהמלאך אזי הם יונקים הרבה מן השפע, ואנו נזונים מן התמצית, חס ושלום, מאחר שהשדים מקבלים הרבה מן הפרנסה ונתערב בהמאכלים כח השד, ועל־כן נמשך הפרנסה להעכו"ם, חס ושלום, בשפי, אבל כשיש חזוק בהמלאך, שאז אין השדים מקבלים מן הפרנסה כי אם כדי חיונו בצמצום, אזי כל השפע לנו, ואזי הם נזונים מן התמצית, ואזי אנו נותנין להם פרנסה, וזהו תקון גדול כשאנו מחלקין להם פרנסה, כי באמת כדי חיונו בצמצום צריכין לתן להם, כמובא. נמצא, כשאנו נותנין ומחלקין להם פרנסה - זהו בחינת תקון המאכלים.

ובשביל זה זמנה אסתר את המן, לקים מה שנאמר: "אם רעב שונאך" וכו', כי באמת צריכין לתן להם כדי חייהם בצמצום, אבל זהו תקון גדול מאחר שאנו נותנין להם. וזהו "כי גחלים אתה חתה על ראשו" - כי עכשיו נתהפך, כי כשהם מקבלים לעצמם ויונקים הרבה מן השפע חס ושלום, דהינו כשאין חזוק בהמלאך, אזי הם מקבלים כח המלאך, שהוא בחינת גחלי אש ומתגברים על־ידי־זה, חס ושלום, ועל־כן עתה שזכו לתקון המאכלים על־ידי התענית, כנ"ל, ועל־כן אז זמנה אסתר את המן להורות שאין לו עוד כח לנק מן השפע רק היא צריכה לתן לו, כנ"ל.

וזה ידוע (זהר תצוה קפא:), כי כשנמשך להם שפע מן הקדשה בכונה - הוא כדי להכניעם ולהשפילם, ועל־כן עכשיו כשאסתר מחלקת השפע להמן, שהוא הסטרא־אחרא, אז בודאי גחלים הוא חותה על ראשו - 'גחלים' דיקא, הינו גחלי אש הנ"ל, בחינת כח המלאכים אשר מראהו כגחלי אש, כי עכשיו כשמקבלין כח המלאך בצמצום כדי חיונו כנ"ל, אזי הוא הכנעתם, ואזי הגחלים של המלאכים מלהטת אותם ומבערת אותם, כי (יחזקאל טו, ז): "מהאש יצאו והאש תאכלם". כי זה כלל, כי כשהם מקבלים הרבה מן השפע, אזי הם מתגברים, חס ושלום, ואזי הם מקבלים כח המלאך, שהוא בחינת גחלי אש וכו' כנ"ל, אבל כשאין יכולין לקבל הרבה רק מה שנותנין להם בצמצום כדי חיונו, שזהו בחינת הכנעתם, אזי, אדרבא, הגחלים של המלאכים נופלים על ראשיהם ושורפים ומכלים אותם. וזהו בחינת כי גחלים אתה חתה על ראשו, 'גחלים' דיקא, כנ"ל: