# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/63/7/

כי באמת שאול נבחר למלך הראשון על ישראל, כי הוא בחינת קשור המרכבה, שהוא בחינת תקון המשפט, כי שאול היה משבט בנימין ועקר קשור המרכבה הוא בחינת בנימין, כי יעקב אבינו היה מטתו שלמה, כי כבר נתברר טפת עשו וישמעאל לחוץ (ועין כל זה בהלכות חלב ודם, הלכה ב', מה שבארנו שם) ועל־כן היה יעקב בחינת תקון המשפט, כמו שכתוב (תהלים צט, ד): "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית", וכמו שכתוב (שם פא, ה): "משפט לאלהי יעקב", ועל־כן זכה לתקון הברית בשלמות, ונשמר לגמרי מבחינת "החתים בשרו", כמו שכתוב (בראשית מט, ג): "כחי וראשית אוני", ועל־כן זכה למטה שלמה והוליד שנים־עשר שבטי־יה, שהם בחינת תקון וקשור המרכבה דקדשה, כי שנים־עשר שבטים הם ארבעה דגלים, שהם כנגד ארבעה מחנות דקדשה, שהם בחינת (שיר־השירים ג, י): "מרכבו ארגמ"ן", כמובא.

ועקר קשור המרכבה הוא בנימין, כי הוא המשלים את המטה שלמה של יעקב. וכמו שכתוב בזהר הקדוש (ויצא קנח.): שבשביל זה נולד בנימין בארץ־ישראל ולא אצל לבן, כדי שלא יהיה נשלם המטה, שהיא בחינת מרכבה דקדשה אצל לבן בחוץ־לארץ, עין שם. נמצא, שעקר שלמות המטה דקדשה הוא בנימין שנולד באחרונה - שהשלים את מטה דקדשה, ואז כשנולד בנימין נשלם המטה בשלמות, שהיא בחינת קשור המרכבה.

ועל־כן זכה בנימין שיבנה הבית־המקדש בחלקו, כי הבית־המקדש הוא בחינת קשור המרכבה, כי שם נתתקן ונתקשר המרכבה דקדשה, כי שם היתה השראת השכינה וכל ענין המרכבה הנאמר בשיר השירים, כמו שכתוב: "אפריון עשה לו המלך שלמה וכו' עמודיו וכו' מרכבו ארגמן תוכו" וכו' - הכל קאי על המשכן ובית המקדש, כמו שפרש רש"י שם. ועל־כן עקר תקון המשפט היה בבית המקדש, כי בבית המקדש היה לשכת הגזית - ששם חותכין הלכות ומשם יוצא עקר המשפט אמת לכל ישראל, כי שם היתה סנהדרי גדולה יושבת וכו', ועל־כן בנימין שהוא בחינת קשור המרכבה, זכה שיבנה בית־המקדש בחלקו, שהוא בחינת מרכבה דקדשה, בחינת תקון המשפט, כנ"ל.

ועל־כן זכה שמלך הראשון יהיה מזרעו, כי עקר מלכות דקדשה הוא על־ידי בחינת קשור המרכבה, שהוא בחינת תקון המשפט, בחינת תקון הברית, כנ"ל. ועל־כן היה ראוי שזרעו יחרימו את עמלק שהוא ההפך ממש מבחינת קשור המרכבה, מבחינת תקון המשפט, כנ"ל. ועל־כן שאול שפגם בזה - על־כן נטרד ממלכות, כי עקר המלכות דקדשה תלוי במחית עמלק כנ"ל. ועל־ידי פגם זה, דהינו פגם המשפט כנ"ל, שפגם שאול על־ידי שהשאיר את אגג ואת מיטב הצאן וכו' - על־ידי־זה בא המן־עמלק ורצה להתגבר על ישראל, חס ושלום. נמצא, שעמלק הוא תחלת הקלקול וסוף הקלקול, כי גם תחלת הקלקול דהינו פגם המשפט - בא על־ידי עמלק, על־ידי שחמל עליו שאול המלך כנ"ל, ועל־ידי אותו הפגם עצמו בא המן־עמלק, כי על־ידי שחמל עליו נעשה פגם המשפט כנ"ל - שעל־ידי־זה יש, חס ושלום, כח להמן עמלק להתגבר בטמאה הידוע, (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל):