# הלכה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/64/

על־פי המאמר "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים" וכו' בסימן לג, עין שם היטב:

והכלל, כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו, ג), 'ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מניה' (זהר פנחס רכה.), ואפלו בעמקי הקלפות יכולין למצא את השם־יתברך. ומי שכופה את יצרו, אזי כשמדבר עם הגוים או רואה מעשיהם, אזי הרע נופל ונתבטל נגדו, ונתגלה הטוב שהיה נתעלם שם וכו', עין שם.

ועל־ידי־זה זוכה לאהבה שבדעת, כי יש שני מיני אהבות, יש אהבה שהוא בימים בחינת חסד, יומא דאזיל עם כלהו יומין. ויש אהבה שהוא למעלה מהימים, למעלה מהמדות, והיא אהבה שבדעת והיא בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה דעתידא לאתגליא לעתיד לבא. וכל אדם יכול לטעם טעם אור האהבה שבדעת על־ידי שמקשר לבו לדעתו וכו', עין שם כל זה היטב. גם עין מאמר של "ואיה השה לעלה" (בלקוטי תנינא סימן יב), עין שם היטב: