# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/64/1/

והנה התורה הזהירה אותנו שלא לילך בחקות העכו"ם ולהתרחק מהם בתכלית הרחוק ושלא להתדמות להם וכו' (וכמבאר ביורה דעה בהלכות חקת העכו"ם, עין שם). כי באמת, אף־על־פי שבאמת לאמתו יכולין למצא אלקותו יתברך אפלו בלשונות העכו"ם, כי איהו מחיה את כלם, (וכמבאר היטב במאמר הנ"ל), אף־על־פי־כן אסור לכנס לשם, כי יוכל להתפס שם מחמת רבוי הקלפות שהם רבים על הטוב, והטוב מתעלם שם בתכלית ההעלם, על־כן יוכל לתפס ביניהם, חס ושלום, ועקר אזהרה הזהירה אותנו התורה - שלא ללכת בחקותיהם דיקא, כמו שכתוב (ויקרא יח, ג): "בחקתיהם לא תלכו".

כי "את זה לעמת זה עשה אלקים", וכמו שבקדשה יש שני מיני אהבות - אהבה שבימים, ושם יש בחינת "ימי טוב וימי רע", (כמבאר במאמר הנ"ל), ויש אהבה שבדעת למעלה מהמח ומהמדות, ושם הוא בחינת כלו טוב, כי הוא בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה דעתידא לאתגליא לעתיד לבא, שהוא בחינת כלו טוב, ושם הוא למעלה מהמדות למעלה מהשכל, כי אי אפשר לנו להשיג בשכלנו אור האהבה הזאת שבדעת, כנ"ל.

כמו כן את זה לעמת זה בסטרא אחרא יש שני בחינות, יש בחינת קלפות וסטרא אחרא, שהם בבחינת ימים, בחינת ימי רע, והם כנגד ימי טוב, ושם יש כמה ניצוצות מהימים והמדות שנפלו, כידוע, ויש עוד בחינת סטרא אחרא שהוא כלו רע ואין שם שום טוב, ואין שם שום דעת כלל, הינו שהם כסילות ורע גמור ואין שם שום טוב ושום שכל ושום נצוץ של הקדשה, ועל־כן כל מעשיהם הם בלי שום שכל וטעם אפלו של טעות, כי בבחינת הקלפה של הימים והמדות - יכולין למצא שם כמה ניצוצות דקדשה כנ"ל. ועל־כן יש שם איזה טעם וענין אף־על־פי שהוא בטעות, כי הם מהפכים דברי אלקים חיים מחמת רבוי הרע, אף־על־פי־כן על כל פנים יש שם איזה טעם של טעות ושקר, אבל בבחינת הקלפה השניה שם אין שום ניצוץ ואין שם שום טעם, כי אין שם שום שכל ושום ניצוץ, והוא שרש הסטרא־אחרא והקלפה, כי כל הסטרא־אחרא מקבלין משם.

וזה בחינת חקת העמים, כי חקה הוא דבר שאין בו שום טעם, ובקדשה - חקות התורה הקדושה הוא בחינת למעלה מהשכל, והוא בבחינת אהבה שבדעת שיתגלה לעתיד, כגון מצות פרה אדמה, שנאמר בה (במדבר יט, ב): "חקת התורה" - שלא יתגלה זה הסוד עד לעתיד, ואפלו שלמה, עליו השלום, אמר (קהלת ז, כג): "אמרתי אחכמה והיא רחוקה" - על מצוה זו, כמו כן בקלפה - חקת העמים הוא בחינת הקלפה השניה הנ"ל, שהוא למטה מהימים והמדות שאין שם שום טעם כלל. ועל־כן נקראים חקה, וכמו שאנו רואין שחקותיהם הם בלי שום טעם כלל, כי הם בבחינה זו.

וזהו בחינת עבודה־זרה שלהם, שהם שטות נגלה ומפרסם ואין להם שום טעם על זה, ואף־על־פי־כן הם אדוקים בה, כי זה בחינת הקלפה השניה הנ"ל, שהוא כלו רע ואין שם שום שכל ושום ניצוץ דקדשה כנ"ל. וכמובא בכתבים (טעמי־המצוות פרשת יתרו), שהעבודה־זרה אין בה שום ניצוץ דקדשה, והוא בחינת צואה ממש שהוא מותרות גמור שאין בו שום טוב, בחינת (ישעיה ל, כב): "צא תאמר לו", וכמובא (זהר פנחס רלח.). וזה בחינת (תהלים צו, ה): "כי כל אלהי העמים אלילים" - 'אלילים' דיקא, כי אליל - לשון דבר שאינו, כמו שפרש רש"י (ויקרא יט, ד), כי הם אליל גמור שאין שם שום טוב, ועל־כן אין שם שום טעם ושכל, ועל־כן נקראים חקת העכו"ם, כנ"ל.

ומי שמתחבר עם העכו"ם ומתדמה להם, חס ושלום - יכול להתפס ברשתם, עד שיהיה נתפס, חס ושלום, בבחינת הקלפה השניה הנ"ל, שהוא בחינת חקות העכו"ם, שהוא כלו רע, חס ושלום, וכשנופל לשם, חס ושלום, אזי אין סומך בידו, חס ושלום, מאחר שאין שם שום ניצוץ דקדשה כנ"ל. ועל־כן הזהירה אותנו התורה לפרש מדרכיהם ולהתרחק מהם, והכל אסור משום חקות העכו"ם, הינו כדי שלא יהיה נתפס, חס ושלום, בבחינת הקלפה השניה, שהיא בחינת חקות העכו"ם ששם אין שום טוב, ומי שנופל לשם, חס ושלום - קשה לו לצאת משם, כי אין סומך בידו, מאחר שאין שם שום ניצוץ ושום טוב כלל: