# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/64/2/

וזה בחינת תקף הנס של פורים, אשר הפליא השם־יתברך חסדו עמנו בימים ההם, ועשה לנו נסים ונפלאות גדולות, אשר כמוהו לא נהיתה, כי המן הרשע רצה להתגבר על ישראל בבחינת קלפה זו השניה הנ"ל, כי עשה עצמו עבודה־זרה (כמו שאמרו רבותינו ז"ל מגלה י:), ועבודה־זרה הוא בחינת קלפה זו השניה הנ"ל, ועל־כן בקש להשמיד ולהרג וכו' את כל היהודים - כי שם הוא בחינת כליה, כי אין שם שום ניצוץ מקדשת ישראל כלל, כי אין שם שום טוב כנ"ל, וזה שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יב.): 'מפני מה נתחיבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה? מפני שהשתחוו לצלם' - הינו עבודה־זרה שהיא בחינת קלפה זו השניה שכשנופלים לשם אזי הוא בחינת כליה ואבדה לגמרי, חס ושלום, כי אין שם שום טוב כנ"ל, ועל־כן לא היה מעולם עת צרה כזו, כי כלם לא רצו לכלות לגמרי את ישראל כמו זה הרשע המן, ימח שמו, כי הוא בחינת הקלפה שהיא רע גמור, שאין שם קדשת ישראל כלל, ועל־כן חשב במחשבתו שלא יהיה באפשרי לישראל להנצל מידו, כי מקלפה השניה הנ"ל אי אפשר לצאת, כי אין שם שום סומך מאחר שאין שם שום טוב, כנ"ל.

אבל באמת לאמתו גם זאת הקלפה השניה שהוא כלו רע, ואין שם שום טוב, אף־על־פי־כן בודאי היא מקבלת חיות מה' יתברך ברוך הוא, כביכול, כי בלעדו לא היה לה שום חיות, ובהכרח שהיא גם־כן מקבלת חיות מאתו יתברך, כי הוא יתברך מחיה את כלם, אך מבאר על־פי דברי רבנו הקדוש ז"ל בכמה מקומות ובפרט במאמר "ואיה השה לעלה" (בלקוטי תנינא בסימן יב): שתקף הקלפות והסטרא־אחרא מקבלין חיות מהקדשה הגבה ביותר למעלה מכל הקדשות - שזאת הקדשה הוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם, בחינת מאמר סתום, ומשם דיקא מקבלין חיות תקף הסטרא־אחרא דהינו בחינת עבודה־זרה, כי מחמת שזאת הקדשה הוא בחינת סתום ונעלם בתכלית ההעלם, על־כן הם מקבלין חיותם משם דיקא, עין שם. ועל־כן אפלו כשנופלין לשם, חס ושלום, אף־על־פי שנדמה שאי אפשר לצאת משם בשום אפן, חס ושלום, אף־על־פי־כן אין שום יאוש בעולם כלל, כי גם שם יכולין למצוא אלקותו יתברך כי הם גם הם מקבלין חיות ממנו יתברך, כי הוא יתברך מחיה את כלם. ואזי אדרבא, כשזוכה לשוב משם ולמצא שם אלקותו יתברך, על־ידי שזוכין לידע שגם שם נסתר הוא יתברך בתכלית ההסתרה, אזי הירידה הוא תכלית העליה, כי באין על־ידי־זה להקדשה הגבה מאד מאד שהיתה נעלמת שם כנ"ל (ועין במאמר "ואיה השה לעלה" שם מבאר הענין היטב, עין שם), וזאת הקדשה הגבה בחינת מאמר סתום שהם מקבלין חיות משם - זה בחינת אהבה שבדעת, שהיא למעלה מהמדות והימים, שהיא בחינת 'אוריתא דעתיקא דעתידא לאתגליא לעתיד לבא'.

וזה שכתב רבנו ז"ל במאמר "מי האיש החפץ חיים" הנ"ל, שעל־ידי־זה שמוצאין אלקותו יתברך מעמקי הקלפות, על־ידי־זה זוכין לאהבה שבדעת, כי עמקי הקלפות, הינו הקלפה השניה הנ"ל, בחינת עבודה־זרה וחקות העובדי כוכבים, הם מקבלין חיותם מבחינת ההסתרה וההעלמה של האהבה שבדעת שהיא נסתרת ונעלמת בתכלית ההעלם. ומשם הם מקבלין חיותם כנ"ל, ועל־כן הצדיק הכופה את יצרו - כשמסתכל בקלפה ועבודה־זרה זו, אזי הוא משיג על־ידי־זה דיקא אור האהבה שבדעת, כי נתגלה האור הגנוז הזה שמשם הם מקבלין חיות מגדל ההסתרה, והצדיק שזוכה להבין את זאת - אזי נתגלה לו ההסתרה וההעלמה, ורואה ומשיג על־ידי־זה דיקא אור הגנוז שמשם היו מקבלין חיותם כנ"ל, אבל צריכין לזה צדיק גדול ונורא מאד שיוכל לעלות ולהוציא את הנופלים לשם ולשבר קלפה זו ולגלות אור הקדשה הגבה אור הגנוז הנ"ל:

וזה בחינת תקף הנס של פורים. כי המן הרשע חשב שלא יוכלו ישראל להנצל מידו, חס ושלום, מחמת שהתגבר עליהם בתקף קלפה זו השניה הנ"ל, אבל השם־יתברך חמל על ישראל והקדים רפואה למכה, כי היה באותו הדור מרדכי היהודי, ועצם תקף מעלת מרדכי מובא בכתבים (פרי עץ חיים, פורים, פרק ה), שהיה אור גדול ונורא מאד, והוא בבחינת אהבה שבדעת, כי 'מרדכי' בגימטריא "ורב חסד", כמובא (סימן ס), "רב חסד" - זה בחינת אהבה שבדעת, כי אהבה שבימים הוא בחינת חסד שהוא 'יומא דאזיל עם כלהו יומין' כנ"ל, "ורב חסד" - זה בחינת אהבה שבדעת, שהוא למעלה מחסד סתם והוא בחינת "רב חסד", וזה בחינת מרדכי כנ"ל. ומחמת שהיה מבחינה זו, על־כן היה לו כח לשבר אפלו קלפת המן – עמלק, דהינו הקלפה השניה הנ"ל שאין בה שום טוב כנ"ל כי היה יודע ומשיג שגם הם מקבלים חיות ממנו יתברך מבחינת מאמר סתום, בחינת אהבה שבדעת וכו' כנ"ל, כי מרדכי היה נאחז משם, על־כן היה לו השגה זו, וכשזוכין להשיג זאת שגם הם מקבלים חיות ממנו יתברך מבחינת מאמר סתום - אזי הם נכנעין ונתבטלין בתכלית הבטול, כי לא היה להם חיות רק מההסתרה וההעלמה, אבל עכשיו כשיודעין שגם שם נעלם הוא יתברך, אזי הם נופלים ונתבטלין, ואזי אדרבא, זוכין לעלות בתכלית העליה, כי זוכין להשיג אור האהבה שבדעת, שהוא אור הגנוז, כנ"ל.

וזהו בחינת עצם מעלת פורים, ואיתא, שבשום יום־טוב ואפלו בשבת - לא נמצא תקף הארה נפלאה כמו בפורים, כי באמת הפליא השם־יתברך עמנו, ונתהפך מהפוך אל הפוך ממש, כמו שכתוב (אסתר ט, א): "ונהפוך הוא" וכו'. כי הוא רצה להתגבר חס ושלום, בבחינת הקלפה השניה שאין שם שום טוב וכו' כנ"ל. ועל־ידי הצדיק מרדכי - נתהפך בהפוך ממש, כי זכו שיתגלה אור האהבה שבדעת, שמשם מקבלת חיות הקלפה הנ"ל מגדל ההסתרה, ועכשיו נתגלה אור הגנוז הזה והם נתבטלו כנ"ל, כי אין חיותם רק מההסתרה וכו', כנ"ל.

ועל־כן ימי הפורים לא יעברו וכו' (שם פסוק כח) וכל המועדים בטלים חוץ מפורים. כי פורים הוא בחינת התגלות אור האהבה שבדעת שיתגלה לעתיד לבוא. ועל־כן לא יתבטלו ימי הפורים אפלו לעתיד. כי כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים, ויציאת מצרים היה שיצאו מתחת יד פרעה, ופרעה הוא ראש לכל הקלפות, אבל אף־על־פי־כן הוא בחינת הקלפה שהוא אצל התגלות הימים והמדות, כי פרעה - אותיות הערף, ושם המקום שמתחילין המחין לירד ולהתפשט בבחינת ימים ומדות, ושם אחיזת פרעה, ובודאי הוא קלפה חזקה וקשה מאד - מאחר שאחיזתו בהתחלה ממש, אבל הוא סמוך לבחינת הימים והמדות. אבל המן־עמלק הוא שרש הרע והקלפה, בבחינת (במדבר כד, כ): "ראשית גוים עמלק", כי הוא יונק מהסתרת והעלמת הדעת והמחין, מבחינת מאמר סתום כנ"ל, אשר אי אפשר להכניעו ולבטלו כי אם כשזוכין לאור האהבה שבדעת שהוא למעלה מהימים והמדות, כנ"ל.

ועל־כן כל הימים טובים, שהם בחינת ימי טוב, דהינו שבאותן הימים עשה השם־יתברך עמנו נסים ביציאת מצרים והכניעו ימי הרע והתגברו ימי הטוב, ועל־כן אנו עושין יום־טוב, על־כן לעתיד שאז יתגלה האהבה שבדעת, שהוא למעלה מהימים, על־כן אז יתבטלו הימים טובים, כי האור שיתגלה לעתיד הוא למעלה מהימים כנ"ל, אבל פורים, שהוא בבחינת האהבה שבדעת, כי אז הכניעו קלפת המן־עמלק שיניקתו משם, מבחינת ההסתרה ההיא כנ"ל - על־כן לא יתבטלו ימי הפורים גם לעתיד, כי אז יזכו גם־כן להארה זו, דהינו אור האהבה שבדעת שהוא גם־כן הארה של פורים, כנ"ל: