# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/64/3/

וזה בחינת (אסתר ט, יט): ומשלח מנות איש לרעהו - בחינת אהבה ואחדות גמור - שנכלל כל אחד בחברו, כי שם בבחינת אהבה שבדעת - הוא כלו אחד, ושם כל ישראל בבחינת אחדות גמור ואין שום גבול ופרוד בין אחד לחברו, חס ושלום. ועל־כן בפורים הם מתערבים ומתחברים זה עם זה, דהינו משלח מנות שזה שולח לזה וזה לזה, כי כלו אחד כנ"ל.

ומתנות לאביונים - זה בחינת התגלות אלקות, כי עקר התגלות אלקות בחינת התגלות מלכותו יתברך הוא על־ידי צדקה – "אני בצדק אחזה פניך" (תהלים יז, טו), כמובא (בבא בתרא י.). ועל־כן בפורים שאז נתגלה האור הגנוז והסתום, על־כן אנו מגלין אלקותו יתברך על־ידי הצדקה, כי זה העקר - להמשיך התגלות לגלות הסתרת אלקותו לכל העולם. "למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים". ועל־כן כשזוכין בפורים לאור האהבה שבדעת, שהוא אור הגנוז, אנו צריכין לגלות הסתרה זו, ועקר התגלות אלקותו הוא על־ידי צדקה, כנ"ל: