# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/64/4/

וכשנתגלה אור הגנוז - אז נעשה מזה תורה חדשה, כי קדשא בריך הוא ואוריתא כלו חד (זהר יתרו צ:), וכשהוא יתברך נסתר - זה בחינת הסתרת והעלמת התורה, וכשנתגלה ההסתרה זו - אזי נתגלה תורה חדשה. וזה בחינת המגלה שהוא לשון התגלות, כמובא (פרי עץ חיים, פורים, פרק ה), כי נתגלה תורה חדשה על־ידי שנתגלה אור האהבה שבדעת, שהוא בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה שמשם יונקת התורה הקדושה שלנו, ועל־כן לא נתנה עד אחר שבא עמלק והכניעו אותו, כי עקר התגלות התורה תלוי בהכנעת עמלק, שהוא בחינת הקלפה שיניקתה מההסתרה הנ"ל, וכשמכניעין אותו אזי נתגלה ההסתרה. ואזי זוכין לתורה. כי כל התורה הקדושה יונקת מבחינת האהבה שבדעת, שהוא אוריתא דעתיקא סתימאה, ועל־כן קבלו ישראל התורה מחדש בימי אחשורוש, כי עקר קבלת התורה תלויה בהכנעת המן־עמלק, כנ"ל. ועל־כן אין בהמגלה שום שם בפרוש רק ברמז בראשי־תבות, כי הוא בחינת אור הגנוז, בחינת התורה הגנוזה שנתגלה אז, ששם הוא למעלה מכל הקדשות. ועוד יש בזה דברים הרבה. ברוך השם לעולם, אמן ואמן.

ועל־כן תכף אחר פורים קורין פרשת פרה - "ז את חקת התורה" (במדבר יט, ב), וכנ"ל, והבן.