# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/65/1/

וזה בחינת פורים. כי המן מזרע עמלק הוא מעולם רצועה מרדות לישראל (במדבר־רבה יט, כ) - שעינו רעה תמיד בישראל, ותכף כשיצאו ישראל ממצרים והים נבקע מפניהם ופרעה וחיליו נטבעו בו וכו' - היה לעמלק עין רעה עליהם, ועמד עליהם. והשם־יתברך הוא אוחז במשפט ידו עליו ומאריך אפו עליו זה זמן רב מאד, ועל־ידי־זה בעצמו השם־יתברך לוחם עמו, כביכול, בבחינת (שמות יז, טז): "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור", כי על־ידי־זה בעצמו שהשם־יתברך מלמד זכות על הרשע ואוחז ידו במשפט של הרשע, על־ידי־זה בעצמו נצל הצדיק, ועל־ידי־זה הוא סוף מפלתו של הרשע (כמבאר שם במאמר הנ"ל).

וזהו בעצמו מה שמבאר שם בסופו: ש בתחלה פני ה' מסתר בעושי רע כדי להכריתם - הינו שבתחלה השם־יתברך מסתיר פניו מהצדיק ונותן בידו, כביכול, גדלה להרשע, בבחינת (תהלים י, יד): "כי אתה עמל וכעס תביט לתת בידך" וכו', נמצא, שפני ה' הוא מסתר בעושי רע. ועל־ידי־זה יש להם כל הגדלה והכבוד - מחמת שפני ה' מסתר בהם, וכל זה הוא כדי להכריתם וכו' כנ"ל, כי אין הקדוש־ברוך־הוא נפרע מהאמה עד שתתמלא סאתה, ועל־כן כשהשם־יתברך רואה שמתגבר איזה רשע שעינו רעה בהצדיק ועדין לא הגיע הזמן להכרית את הרשע, אזי השם־יתברך מלמד עליו זכות ואוחז במשפט ידו ובזה בעצמו מציל את הצדיק וכו' כנ"ל, והצדיק נתחזק על־ידי־זה ומתפלל על צרכיו, וגם הצדיק בעצמו צריך ללמד עליו זכות כנ"ל, ולחזק לבו להתפלל כנ"ל עד שזוכה לבא לבחינת ארץ־ישראל, ואז זוכה לראות בהרשע מה שרוצה לראות בו.

והשם־יתברך יודע תעלומות וידע שעדין לא הגיע בימי משה סוף מפלתו של עמלק, כי עדין לא באו לארץ־ישראל, ועל־כן אחז בידו את המשפט ולא צוה להכריתו לגמרי, כמו שפרש רש"י שם: 'שלא חתך רק ראשי גבוריו, מכאן, שעשו על־פי הדבור', וזה בחינת והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וכו' (שמות יז, יא). כי משה לחם עמו בבחינת היד, כי לכאורה קשה, למה הניח ידו משה שיתגבר עמלק? אך גם משה ידע שעדין לא הגיע סוף מפלתו, והכרח ללחם עמו בבחינת היד - שלא לעשות בו משפט גמור כי אם קצת המכרח, אבל בשאר המשפט שהיה מגיע לו אחז בידו את המשפט, ועל־ידי־זה בעצמו יכולים להנצל ממנו בעת הזאת עד שנזכה לבא לבחינת ארץ־ישראל ואז יהיה גמר מפלתו, וזהו והיה כאשר ירים משה ידו וכו' וכאשר יניח ידו וכו', כנ"ל:

וזהו ויהי ידיו אמונה – תרגומו: 'פרישן בצלו', כי העקר הוא התפלה, שהיא בחינת אמונה, שצריכין לחזק עצמו מאד להתפלל להשם־יתברך, ולבלי להיות בלבו עקמימיות, חס ושלום, ולבלי להרהר אחר השם־יתברך בעת שרואה הצלחת הרשע, (כמבאר במאמר הנ"ל), וכל זה נעשה על־ידי בחינת היד על־ידי שאוחז במשפט ידו כנ"ל. וזהו, "כי יד על כס יה" שאחז בידו בחינת כסאות למשפט, ועל־ידי־זה בעצמו מלחמה לה' בעמלק וכו', ועל־כן כס חסר, והשם חסר, כי כסאות למשפט חסר עכשיו וגם בחינת פני ד' מסתר ועל־כן גם השם חסר. ועל־ידי־זה בעצמו מלחמה לד' בעמלק וכו', כנ"ל: