# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/65/11/

וההסתרה הזאת, שפני ה' מסתר בעושי רע שאחר כן נעשה מפלתם על־ידי־זה, בבחינת "פני ה' בעשי רע" כדי להכריתם כנ"ל, ההסתרה הזאת זה בחינת אסתר שנלקחה לבית המלך אחשורוש, כי אסתר היא בחינת הסתרה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין קלט:): אסתר מן התורה מנין? שנאמר (דברים לא, יח): "ואנכי הסתר אסתיר" וכו', כי אסתר היתה יפת תאר וטובת מראה, כי חוט של חסד משוך עליה, כי נמשך עליה יפי וחן מפנים העליונים מבחינת ש"ע [שלש מאות ושבעים] נהורין של אור הפנים העליונים, נמצא, שאסתר היא בחינת הפנים העליונים שנסתרה בהסתר והעלם גדול שנתעלמה הקדשה כל כך, עד שנלקחה אסתר הצדקת לבית המלך אחשורוש, שזהו בחינת "פני ה' בעשי רע" כדי להכריתם, שנלקחה אסתר, שהיא בחינת ההסתרה שנסתר פני ה' בעשי רע, ועל־ידי־זה נכרת המן וזרעו שהוא הרע־עין, ועל־כן דיקא אחר שנלקחה אסתר לבית המלך, אז דיקא נתגדל המן, כמו שכתוב (אסתר ג, א): "אחר הדברים האלה גדל המלך את המן" וכו', כי אז דיקא בעת שפני ה' מסתר בעשי רע, אז יש להם כל הגדלה על־ידי פני ה' דיקא המסתר בהם, שהוא בחינת אסתר שנלקחה לביתם, ואחר־כך על־ידי־זה דיקא הוא מפלתם בבחינת "פני ה' בעשי רע" להכריתם כנ"ל (כמבאר במאמר הנ"ל).

והעקר הוא התפלה, כי בעת ההסתרה שהרע־עין מתגבר ופני ה' מסתר בהם, אז באמת היו ישראל בסכנה גדולה, כי התגבר עליהם הרע־עין שהוא המן מאד, בפרט כי נכשלו בבבל בנשים נכריות (אסתר־רבה ז, יג), שהוא פגם תאוה זו, שהיא עקר הרע־עין (כנ"ל באות ח'), וגם נהנו מסעדתו של אותו רשע, שהוא פגם האכילה, בחינת פגם אכילת עץ הדעת, שעל־ידי־זה נאחז, חס ושלום, רע הלב, שהוא בחינת רע־עין, כנ"ל (באות ו), ועל־כן היתה התגברותו גדולה מאד.

אבל השם־יתברך שלח לנו אז את מרדכי ואסתר, ומרדכי נתחזק דיקא על־ידי גדל הסתרה שנלקחה אסתר לבית המלך, שהוא בחינת הסתרת פני ה' כנ"ל, שמשם היה נמשך גדלתו של המן הרשע - ומרדכי נתחזק על־ידי־זה דיקא, כי זה בחינת צל הנמשך על־ידי שהקדוש־ברוך־הוא מושיט ידו ללמד זכות על הרשע ולהגביה אותו להפילו, שעל־ידי־זה דיקא נתחזק מאור עיניו של הצדיק ומביט למרחוק ומתפלל להשם־יתברך.

וזה בחינת מרדכי שהיה נותן לבו והיה מסתכל ומאמין בהשם־יתברך שבודאי לא על חנם נלקחה אסתר לבית הערל, והיה מאמין שבודאי הוא לישועת ישראל, כמו שפרש רש"י שם (אסתר ב, יא), הינו שהיה מבין על־ידי ההסתרה בעצמה שהיא בחינת מה שנלקחה אסתר - שבודאי "צדיק וישר משפטי ה'", ועל־ידי־זה נתחזק לבו והתפלל לה', וכל מה שהתגבר המן ביותר - לא היה מהרהר, חס ושלום, אחר השם־יתברך, אדרבא, היה מתחזק מאד והיה מרבה להתפלל ולהעתיר ולצעק אל ה', כמו שכתוב: ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה, וכן כל ישראל עמו צעקו והתפללו והעתירו והתחננו להשם־יתברך.

ועקר התפלה הוא לעורר זכות אבות, שעל־ידי־זה זוכין לארץ־ישראל, כמבאר במאמר הנ"ל, ועל־כן גזרו תענית שלשה ימים, שהם כנגד שלשה אבות, כמובא (תקוני־זהר, תקון כא, נז:), 'דעמהון עאלת אסתר קדם מלכא' (שאתם נכנסה אסתר לפני המלך). ועל־כן ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה, א) - שלבשתה רוח הקדש (מגלה יד:), זה בחינת (זהר שלח קעד.): 'באתר דאבהן תמן שכינתא תמן' (במקום שהאבות הקדושים נמצאים, גם השכינה נמצאת שם), על־כן ביום השלישי, בחינת שלשה אבות שנתעוררו על־ידי תפלתם וזעקתם, כמובא שאז הלך אליהו והיה מעורר את האבות, ועל־ידי־זה לבשה אסתר מלכות שהיא השכינה, בחינת 'באתר דאבהן תמן שכינתא תמן' דהיא ארץ־ישראל, שהוא בחינת 'חלה זכות אבות' וכו'.

ועל־ידי־זה שהמשיכו בחינת ארץ־ישראל, על־ידי שלשה אבות, על־ידי תפלתם ותפלת מרדכי שתפלתו היתה כתקונו בתכלית השלמות המבאר במאמר הנ"ל - על־ידי־זה זכה שלא די שלא ראה הרשע המן הרע־עין מה שרצה לראות במרדכי, אף גם נתהפך וראה מרדכי הצדיק בהמן הרשע מה שהוא רצה לראות בו, ותלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי, הכל כמבאר שם במאמר הנ"ל שזוכה הצדיק על־ידי בחינת הנ"ל לראות בהרשע מה שרצה לראות בו, וכל זה נתקים אז בימי מרדכי ואסתר - שזכו על־ידי תפלתם הגדולה לראות בו מה שרצה לראות במרדכי, כנ"ל: