# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/65/2/

כי עמלק הוא כלליות השבעים אמות, כמו שכתוב (במדבר כד, כ): "ראשית גוים עמלק", והאמות בכלל הם בבחינת רע־עין - שעיניהם רעה בישראל תמיד, כי הם עי"ן [שבעים] אמות, כי שרשם מבחינת רע עי"ן, ועמלק הוא כללות הרע־עין, כי הוא כללות העי"ן אמות. ועקר הכנעת הרע־עין הוא על־ידי ארץ־ישראל, שהוא בחינת בנימין. ועל־כן נצטוה שאול המלך להכות את עמלק ולהכריתו, כי שאול מזרע בנימין, ואז היו ישראל בארץ־ישראל, ואז היה ראוי להכריתו עדי אובד, אך שאול טעה בזה, והשאיר את אגג, כי מחמת שצריכין לישב עצמו היטב אם יש לו כח לעמד נגד הרשע והרע־עין הזה, כי לאו כל אחד יכול לעמד נגדו, בפרט נגד עמלק שהוא כלליות הרע של כל הרע־עין שבעולם, ולפעמים צריכין ללמד עליו זכות דיקא כדי להנצל מרע עינו, ועל־כן טעה שאול וירב בנחל (שמואל־א טו, ה), ודן קל וחמר בטעות ולמד עליו זכות והשאיר את אגג ובאמת טעה בזה, כמו שהוכיחו שמואל הנביא (שם פסוק יז): "הלוא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה", כי זה היה עקר טעותו שהיה קטן בעיניו, ונדמה לו שאין לו כח לעמד כנגדו, אבל באמת שאול היה לו כח לעמד כנגדו להכריתו לגמרי, כי היה מזרע בנימין שנולד בארץ־ישראל וגם כבר היו כל ישראל על אדמתם בארץ־ישראל, ועל־כן היה יכול אז להכריתו לגמרי, כי עקר מפלתו הוא על־ידי ארץ־ישראל, כנ"ל: