# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/65/22/

וזה בחינת בשר שנתעלם מן העין שאסור באכילה לישראל (יורה־דעה סימן סג), כי אכילת ישראל קדש צריכה להיות בבחינת "טוב־עין הוא יברך" וכו' כנ"ל, כי עקר טוב־עין הוא על־ידי האכילה, כנ"ל (באות ו').

ועל־כן בהמה שמתה מאליה היא נבלה ואסורה באכילה, כי מיתה הוא בחינת רע־עין כנ"ל וצריכין לתקן את החי על־ידי השחיטה, שעל־ידי־זה מכניעין את בחינת הרע־עין, בחינת סטרא דמותא (צד המות), בבחינת "פני ה' בעשי רע להכריתם", דהינו שהחליף (סכין השחיטה), שהוא בחינת (ויקרא כו, כה): "חרב נקמת נקם ברית", בחינת "חרב לה'", בחינת "פני ה'", שהוא בחינת מלכות דקדשה, בחינת "באור פני מלך" וכו', שהוא בחינת "פני ה'", הוא בחינת דינא דמלכותא, בחינת "חרב לה'", בחינת החליף של שחיטה, בחינת ארץ־ישראל, שהוא גם־כן בחינת מלכות, שעל־ידי כל זה הוא עקר הכנעת הרע־עין, ואז דיקא התר הבשר באכילה.

כי אכילת ישראל צריכה להיות בבחינת קדשת ארץ־ישראל, שעל ידה מכניעין את הרע־עין כנ"ל, ועל־כן אנו מצוין לברך אחר המזון ולהזכיר ארץ־ישראל בברכה, כמו שכתוב (דברים ח, י): "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה" וכו'. וכל הברכות הנהנין אנו למדין משם, כמבאר בגמרא (ברכות לה.): לאחריו מברך וכו', כי עקר הברכה היא בבחינת ארץ־ישראל, שהוא בחינת "טוב־עין הוא יברך" - כדי להמשיך בחינת טוב־עין מבחינת ארץ־ישראל להכניע את הרע־עין שלא יתאחז באכילה, חס ושלום, וכו' כנ"ל: