# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/65/23/

וזה בחינת תקוני הבשר לאכילה, שצריכין לתקנו על־ידי שחיטה ובדיקת הראה, ואחר־כך לרחצו ולמלחו יפה מן הדם שלא יהיה בו שום דם. כי איתא שם במאמר הנ"ל, שצריכין להכניע שלשה קולות בשעת התפלה, שהם בחינת שחיטה, שרפה, אספה הנאמר בפרה אדמה, עין שם. וזה בחינת השחיטה של כל הבהמות וחיות וכו' - זה בחינת הכנעת קול כסיל, דהינו אמונות כוזביות, שהוא בחינת בהמיות, בחינת כסילות העדר הדעת. ועל־ידי בדיקת הראה מכניעין בחינת הקול של חרופים וגדופים, שהוא בחינת אפיקורסות של חכמת הפילוסופיא, כי הראה הוא קיום השכל, כמבאר במקום אחר (סימן סא). כי הראה מקררת חמימות הלב, כי מבאר שם, שביותר מזיק חכמה רעה הנ"ל להנואפים והעוסקים בחכמה הזאת של פילוסופיא שמאד מאד מזיק להם, כי לבם חסר, בבחינת (משלי ו, לב): "נאף אשה חסר לב" וכו', ועל־כן אין לבם יכולה להצפין את השכל בתוכם בבחינת "בלבי צפנתי" וכו', ועל־ידי הראה נשמר הלב מחמימות תאוה זו של נאוף, כי הראה מנשבת על הלב ומקררת חמימותו שלא יתחמם ביותר לתאוה זו, ועל־כן עקר קיום השכל תלוי בראה, כי עקר קיום השכל על־ידי שמירה מתאוה זו, ואזי כשמקררין חמימות הלב מתאוה זו על־ידי הראה אזי נשמר השכל, ואזי יכול הלב להצפין בתוכו את השכל לבלי לחטא, חס ושלום, על־ידי השכל, רק אדרבא, על־ידי השכל דקדשה נתחזק יותר לעבודת השם־יתברך. נמצא, כשהראה בשלמות נשלם השכל דקדשה ונכנע האפיקורסית, שהוא בחינת קול השני, בחינת קול ענות, (כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם). וזהו בחינת בדיקת הראה.

וקול שלישי, שהוא קול מחרף ומגדף, דהינו כל הבזיונות וכו' - זה מכניעין על־ידי שמתרחקין מן הדם ומטהרין ומכשירין את הבשר מדם על־ידי הדחה ומליחה, על־ידי־זה מכניעין בחינת כל הבזיונות, שהם בחינת שפיכת דמים ובזיונות, כמבאר במקום אחר (סימן ו) ועל־ידי שמתרחקין מן הדם כנ"ל, על־ידי־זה נכנעין ונמתקין כל הבזיונות ושפיכות דמים ומכניעין בחינת קול שלישי הנ"ל. וכל זה נעשה על־ידי החליף של שחיטה, שהוא עקר התקון, כי החליף הוא בחינת חרב לה', בחינת (תהלים קמט, ו): "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם", כי עקר התקון הוא על־ידי התפלה, כמבאר שם, עין שם. ואזי כשזוכין להכניע בחינת הרע־עין על־ידי השחיטה וכו' כנ"ל, אז התר הבשר לאכילה, כי עקר תקון האכילה הוא בבחינת טוב־עין כנ"ל. ועל־כן צריכין לשמר את הבשר מאד לשום עינו עליו שלא ישלט בו עין האמות, שהם בחינת רע־עין, שהם חשודים להחליף ולקלקל, חס ושלום, האכילת ישראל, כי הם בחינת רע־עין שעקר קלקול האכילה על־ידי־זה כנ"ל, ועל־כן צריכין לזהר שלא יתעלם הבשר מן העין, דהינו מעיני ישראל, כי עיני ישראל בכלל הם בחינת טוב־עין. ועל־כן הזהירו רבותינו ז"ל (ברכות נה.) מאד לתן חלק לעני מן מאכלו כדי שיהיה בבחינת טוב־עין, שעקר תקון האכילה על־ידי־זה, כנ"ל: