# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/65/4/

כי אז היה בסוף הגלות בבל שהיה עי"ן (שבעים) שנה - כנגד בחינת הרע־עין שהתגבר עליהם על שפגמו בארץ־ישראל, כי גלות בבל עי"ן שנה היה בשביל פגם ארץ־ישראל, כמו שכתוב (ויקרא כו, לד): "אז תרצה הארץ את שבתתיה" וכו', כי עקר הכנעת הרע־עין שהם כל העי"ן אמות כנ"ל - הוא על־ידי ארץ־ישראל, ומחמת שפגמו בארץ־ישראל ולא קימו שביתת הארץ, על־כן התגבר עליהם הרע־עין ונתחיבו גלות עי"ן שנה דיקא. ועל־כן רצה המן להתגבר בזמן סוף הגלות בסוף השבעים שנה בעת שהיו רחוקים מארץ־ישראל - להתגבר עליהם ברע־עין, לבלי להניחם לשוב לארץ־ישראל ולבית־המקדש, כי ארץ־ישראל ובית המקדש הם בחינת טוב־עין, כמו שכתוב (דברים יא, יב): "תמיד עיני ה' אלקיך בה", ובבית המקדש כתיב (מלכים־א, ט, ג): "והיה עיני ולבי שם". ועל־כן נאמר בהמן (אסתר ה, ט): וכראות המן את מרדכי - 'וכראות' דיקא, בכל עת אשר אני ראה את מרדכי - 'אני רואה' דיקא, בחינת רע־עין - שרצה להתגבר עליו ברע־עין, כנ"ל: