# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/65/5/

כי המן־עמלק הוא זהמת הנחש הקדמוני, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין קלט:): המן מן התורה מנין? שנאמר (בראשית ג, יא): "המן העץ אשר צויתיך" וכו', כי שרש הרע־עין הוא בחינת הנחש הקדמוני שהיה ערום וכו', שהיה לו עין רעה באדם וחוה, כמו שפרש רש"י (שם ב, כה) על פסוק: "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו", "והנחש היה ערום מכל חית השדה" וכו' (שם ג, א), ופרש רש"י, שבשביל שראה אותם עוסקים בתשמיש לעין כל, נתקנא בהם והסיתם לאכל מעץ הדעת, כי נשים דעתן קלות וכו', כדי שימות אדם וישא את חוה וכו', עין שם, כי קדם חטא אדם־הראשון שאז היו שניהם קדושים וזכים בתכלית הזכות, על־כן שניהם ערמים לעין כל "ולא יתבששו", כי לא היו מתיראים ומתבישים מכל עיני הבריות משום רע־עין שבעולם, מחמת שלא היה בהם שום אחיזת הרע, כי עקר מה שצריכין להתירא ולפחד מן הרע־עין - הוא רק שלא יטיל הרע־עין, חס ושלום, ארס בהאדם בעצמו, דהינו להכניס בו, חס ושלום איזה רע מן הרע־עין.

ועל־כן צריך האדם כשמתגבר עליו השונא והרע־עין שיהיה הוא כלו טוב בחינת טוב־עין, ואפלו על הרשע בעצמו יהיה מלמד זכות, שלא יהיה עינו רעה, חס ושלום, אפלו בגדלת הרשע, אף־על־פי שלכאורה נדמה לו שהוא, חס ושלום, שלא כדין, אף־על־פי־כן ילמד עליו זכות ויאמין בהקדוש־ברוך־הוא כי צדיק ה', ולא יהא בלבו שום עקמימיות, חס ושלום, על השם־יתברך, כי צדיק וישר הוא יתברך, ואז בודאי יוכל להנצל מהרע־עין של הרשע, כנ"ל במאמר הנ"ל. כי העקר שהאדם צריך לשמר עצמו - שלא יתאחז בו חס ושלום, מהרע־עין, חס ושלום, כי עקמימיות הלב, דהינו רע הלב שבא לו על דעתו, חס ושלום, איזה הרהור, חס ושלום, אחר מעשה השם־יתברך, על שהוא יתברך נותן כל הגדלה והכבוד והעשירות להעכו"ם והרשעים והמתנגדים אל האמת, והצדיקים והכשרים הם מנחים בבזיון בשפלות גדול בעניות ובדחקות - זה ההרהור, חס ושלום, זה בחינת רע־עין, כי רע־עין תלוי ברע הלב, כי 'שורינא דעינא בלבא תליא' (כח ראית העין תלויה בלב) (כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר, בסימן נד). נמצא, שרע הלב, דהינו עקמימיות הלב שמהרהר אחר השם־יתברך חס ושלום - זה בחינת רע־עין, על־כן העקר שהאדם צריך לשמר עצמו שלא יתאחז בו הרע־עין, דהינו שלא יגיע לו חס ושלום, איזה צד מחשבה והרהור אחר מעשה השם־יתברך, רק להאמין באמונה שלמה ובישרת לב כי צדיק ה' בכל דרכיו. ועל־כן צריכין ללמד זכות על הרשע כדי להנצל מרע עינו, כי על־ידי למוד זכות על הרשע זוכין לראות צדקת השם־יתברך, ונתישר לבו מעקמימיות, וזוכה לאמונה ולתפלה, (כמבאר היטב במאמר הנ"ל), כי זה הוא העקר, שהאדם בעצמו יהיה נצל מהרע־עין שלא יתאחז בו, חס ושלום.

כי כלל כל התורה כלה הוא בחינת עינים דקדשה בחינת "טוב־עין". וזה בחינת "בראשית", שהוא התחלת התורה - 'תמן ראשי תמן בת', שהם 'תלת גונין דעינא ובת עין' (תקוני זהר תקון ד, יח:), כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן יג). וכן התורה מסימת (דברים לד, יב): "לעיני כל ישראל", כי עקר כלל כל התורה והמצות הוא לבלי לילך, חס ושלום, אחר שרירות לבו הרע ומראה עיניו, כמו שכתוב (במדבר טו, לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" וכו', כי העין רואה והלב חומד כמו שאמרו רבותינו ז"ל (במדבר־רבה י, ב), וכל התאוות והרהורים שכלם באים על־ידי ראית העין כנ"ל, כי העין רואה והלב וכו' כנ"ל - כלם הם מבחינת הרע־עין. וצריך כל אחד לרחם על עצמו ולהיות "עצם עיניו מראות ברע", ולסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי, ולבלי להסתכל על תאוות עולם־הזה והבליו, לסלק ולבטל אחיזת הרע־עין ממנו ומגבולו לגמרי, רק שיהיה טוב־עין לבלי להביט בעיניו רק בתורה ועבודה, כמו שכתוב (משלי ד, כה): "עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך", וכמו שכתוב (תהלים קיט, יח): "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", וכתיב (שם כה, טו): "עיני תמיד אל ה'" וכו':