# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/65/6/

ועל־כן אדם־הראשון קדם החטא שהיה זך בתכלית הזכות, ולא היה בו שום אחיזת הרע־עין כלל, על־כן לא היה מתירא ומתביש כלל כנ"ל, והנחש, שהוא שרש הרע־עין נתקנא בו, והיתה עקר ערמימותו שהלך והכניס בהם בחינת רע־עין, והסית אותם להרהר אחר השם־יתברך ולאכל מעץ הדעת טוב ורע, ואמר להם (בראשית ג, ה): כי ידע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים וכו', שיהיה להם רע־עין והרהורים על השם־יתברך וכו', עד שהסית אותם (ג, ו): ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים - 'ותרא' דיקא. 'תאוה לעינים' דיקא. ואכלו ממנו - והאכילה בעצמה של עץ הדעת טוב ורע היא גם־כן בחינת רע־עין שהוא רע הלב, כנ"ל, כי אכילה דקדשה היא בבחינת טוב־עין טוב לב בבחינת (רות ג, ז): "ויאכל וישת ויטב לבו", שהוא בחינת טוב־עין כנ"ל. וזהו "ויטב לבו" - זה ברכת המזון, בחינת (משלי כב, ט): "טוב־עין הוא יברך". וזה בחינת (שמואל א' יד, כט): "הנה אורו עיני כי טעמתי מעט הדבש הזה", אבל אכילה של אסור, חס ושלום, בחינת אכילת "עץ הדעת טוב ורע" הוא מביא רע אל הלב, שהוא בחינת רע־עין.

ועל־כן מאז נאחז בהם בחינת הרע־עין עד שנגזר עליהם מיתה, שהיא בחינת רע־עין, כמבאר במאמר הנ"ל, על מאמר אבא שאול שאמר שהיה קובר מתים - שהוא להכניע הרע־עין שנקרא בחינת מיתה. כי המיתה היא עצימת העינים, כמו שאומרים (בברכת 'המפיל'): "והאר עיני פן אישן המות", כי מאז שחטא אדם־הראשון צריך כל אחד למות ולשוב אל העפר, כדי לבטל לגמרי אחיזת הרע־עין.

ועל־כן הכרחו אחר־כך למלבושים כמו שכתוב (בראשית ג, ז־כא): ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם ויתפרו להם וכו', ויעש להם כתנות עור וכו'. כי בתחלה היה כתנות אור באלף, כי עיניהם היו מאירות בחינת טוב־עין ולא היה בהם שום אחיזת הרע־עין כלל. על־כן לא היו צריכים שום מלבוש וכסוי כלל כנ"ל, אבל עכשיו שנפקחו עיניהם והתגבר עליהם בחינת הרע־עין, על־כן צריכין מלבושים וכסויים - לכסות ולחפות עצמם שלא ישלט בהם הרע־עין. וזה בחינת מלבושים שצריכים עכשיו - בשביל שלא ישלטו העינים שיש בהם עכשיו אחיזת הרע־עין מזהמת הנחש כנ"ל, על־כן צריכים לבושים וכסויים - לחפות ולכסות עצמו מן הרע־עין שלא תשלט בו: