# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/65/8/

ועל־כן המן הרשע שהיה זהמת הנחש בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע, בחינת 'המן העץ' כנ"ל - על־כן היה לו עין רעה מאד מאד על מרדכי ועל כלל ישראל, כי זה עקר זהמת הנחש כנ"ל. ועל־כן היתה עצתם אז להביא את ושתי המרשעת לפני המלך - ערמה, אשר דבר כזה לא נשמע בעולם! כדי להגביר בעולם, חס ושלום, בחינת הרע־עין, כי עקר בחינת רע־עין הוא תאוה זו של נאוף שהיא כוללת כל התאוות של כל העי"ן אמות, שהם בחינת רע־עין, כי עי"ן אמות הם בחינת רע־עין כנ"ל. וכל התאוות כלם, שהם כלם נמשכין מבחינת העי"ן אמות, (כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר, בסימנים לו, קא). כלם הם בחינת רע־עין, כי העין רואה והלב חומד כנ"ל (באות ה). ותאוה זאת של נאוף היא כלליות כל התאוות של כל העי"ן אמות, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן לו), על־כן זאת התאוה היא עקר בחינת רע־עין, כי זאת התאוה תלויה בעינים, כמו שכתוב (במדבר טו, לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים" וכו', וכמו שכתוב (ישעיה לג, סו): "ועצם עיניו מראות ברע", ואמרו רבותינו ז"ל (בבא־בתרא נז:) - 'זה שאין מסתכל בנשים' וכו'. ועל־כן עקר הצניעות ועצימת העינים הוא בתאוה זו, ואפלו בזווג דקדשה צריכין צניעות גדול מאד, וכן עקר כסוי הלבושים הוא בשביל צניעות מתאוה זו, והם רצו לסלק הבושה מעיניהם ולהביאה ערמה לפניהם - כדי להגביר את בחינת הרע־עין ביותר, והשם־יתברך הפיר מחשבתם הרעה ו'מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא' [מהיער עצמו יתקינו את הבית־יד של הגרזן כדי לכרות את היער] (סנהדרין לט.), כי דיקא על־ידי־זה נתקנאו רעי העינים זה בזה, עד שהמן בעצמו, שהוא התגברות הרע־עין, היה עינו רעה בגדלת ושתי והוא בעצמו יעץ להרגה, כי 'מינה וביה אבא ליזול בה נרגא', והרע־עין בעצמו, מתקף עינו הרעה בכל, כדרך הרע־עין - הרג את תקף הרע־עין, שהוא ושתי המרשעת, שהיא התגברות הרע־עין, כי היא בחינת מלכות הרשעה, בחינת תאות נאוף, שהיא בחינת רע־עין.

ועל־כן פשטה בנות ישראל ערמות ועשתה בהן מלאכה בשבת (מגלה יב:), כי שבת היא בחינת טוב־עין - שי"ן תלת גונין דעינא ו'בת' - היא בת עין (תקוני זהר, תקון ע, קכו.), ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (ברכות מג:): 'פסיעה גסה נוטלת מאור עיניו ומהדרא ליה בקדושא דבי שמשי', כי שבת הוא תקון העינים בחינת "טוב־עין הוא יברך", כי שם עקר הברכה בחינת "ויברך - ויקדש" (בראשית ב, ג), ועל־כן עקר זווג דקדשה הוא בשבת, כי אז הוא בקדשה בלי אחיזת הרע־עין חס ושלום, כלל, אבל ושתי הרשעה רצתה להגביר הרע־עין ועשתה מלאכה בשבת בבנות ישראל ערמות, ועל־כן היתה מפלתה על־ידי הרע־עין בעצמו, דהינו על־ידי המן הרשע ועל־ידי אחשורוש שרצו להגביר תקף הרע־עין להביאה ערמה בשבת, ואף היא לדבר עברה נתכונה ורצתה בזה מאד (מגלה יב.), כי היא בעצמה גם־כן תקף התגברות הרע־עין, אך השם־יתברך מפר מחשבות ערמים וסכסך רע־עין אחד בחברו שיתקנאו זה בזה עד שהרג אחד את חברו, ו'מיניה וביה אבא ליזיל בה נרגא', ונהרגה על־ידי רע־עין דיקא, כנ"ל: