# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/66/10/

ועל־כן לא היה נאכל אלא צלי אש - זה בחינת 'לבת אש' הנאמר בהתורה הנ"ל שהוא מכניע הרע הרוצה להתאחז בלב, שהוא בחינת אש הכעס, שזה עקר פגם העשירות וכנ"ל, וזהו "ראשו על כרעיו ועל קרבו" (שמות יב, ט), כי צריך לברר כל העשירות מתחלתו עד סופו אל הקדשה. כי "הכסף יענה את הכל" (קהלת י, יט), וכל הדברים שבעולם יכולים לקנות על־ידי הממון, ומזה נמשך תאות וחמדת הממון - מחמת שעל־ידי הממון יכולים לקנות כל דבר. אבל מי שיש לו דעת אמתי - יודע שהכל הבל, כי הממון עם כל הדברים והחפצים שיקנה על ידם, הכל יכלה ויאבד ולא ישאר ממנו כלום, כי האדם עם כל החפצים והחמדות שבעולם יסודם מעפר וסופם לעפר, ואין מלוין לו לאדם לא כסף וזהב ולא אבנים טובות ומרגליות (אבות ו, י), שהם הדברים חמודים שקונה על־ידי הכסף והזהב, ומכלם לא נשאר כלום כי אם תורה ומעשים טובים בלבד. ועל־כן הצדיקים כשזוכין ישראל שהעשירות יגיע אליהם - הם מעלין כל הממון עם כל מיני חפצים שקונים בהם - הכל מעלין אל הקדשה בשביל כבוד השם־יתברך לבד.

וזה מה שאמרו רבותינו ז"ל [כמובא בפרוש רש"י על פסוק "שניך כעדר הרחלים" (שיר השירים ו, ו), עין שם]. הרחל הזה כלה קדש, קרנה - לחצוצרות, עורה - לתוף וכו', צמרה - לתכלת וכו', הינו הצאן שהיא בחינת עשירות, בשרשו שבקדשה כלו קדש, כי נתבררין ונתגלין על־ידי־זה דברים נפלאים ונעשין נגונים ושירות נפלאים, על־ידי בחינת (תהלים פא, ג): "שאו זמרה ותנו תף" - שהוא תקון המשא ומתן והעשירות בקדשה בבחינת 'ולבא מקבל ליה בחדוא דנגונא דליואי' (והלב מקבל אותו בשמחת נגון הלוים) (כמו שמבאר בהתורה 'השגחה' סימן יג, עין שם), ועל־כן צותה התורה בקרבן פסח שהוא תקון תאות ממון כנ"ל, שיהיה נצלה באש בשלמות, "ראשו על כרעיו ועל קרבו" - כדי לברר ולהעלות העשירות כלו אל הקדשה מראשו ועד רגלו, בבחינת 'הרחל הזו כלה קדש', וכנ"ל: