# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/66/4/

כי המן הרשע סבר, שיש לו כח בכעסו להתגבר על הכל, כמו שראה שהתגבר בושתי והכניס כעס באחשורוש, כמו שכתוב (אסתר א, יב): וחמתו בערה בו, עד שהרגה על־ידי עצתו - וסבר שגם עתה יצליח ברשעתו ויתגבר בכעסו עד שיכלה, חס ושלום, את כל ישראל. ואיש בער לא ידע כי השם־יתברך עם ישראל תמיד והבטיחם (ויקרא כו, מד): "ואף גם זאת וכו' לא מאסתים ולא געלתים לכלותם" וכו', וכסיל לא יבין את זאת, כי מאד עמקו מחשבותיו יתברך, ואדרבא! זה בעצמו שהתגבר בכעסו והרג את ושתי - זהו בעצמו מפלתו העצומה, כי השם־יתברך מקדים רפואה למכה, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (מגלה יג:), כי כך דרך השם־יתברך שנוקם בהם מהם ובהם כנ"ל, כי ושתי המרשעת ברשעתה עבדה בפרך בבנות ישראל בשבת, על־כן השיב לה השם־יתברך כפעלה שנהרגה על־ידי כעסו של המן ואחשורוש, ועל־ידי־זה דיקא נתגלגל הדבר עד שהכניסה אסתר הצדקת כעס באחשורוש, עד שתלה את המן ונטל ממנו כל עשירותו ונתן למרדכי, כמו שכתוב (אסתר ח, ב): ותשם אסתר את מרדכי על בית המן, כי דבר אלקינו יקום לעולם: